פרשני:בבלי:יומא מח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא מח ב

חברותא[עריכה]

חישב מחשבת פיגול בחתיית גחלים מהו שתיפסל הקטורת? (ובלשון אחר ביאר רש"י: מהו שייפסלו הגחלים); כלומר: האם חתיית הגחלים "עבודה" היא או לא.
מכשירי מצוה הגחלים שהם מכשירי הקטורת שעיקר מצותה היא ההקטרה כמצוה דמו, וכשם שפוסלת מחשבה בחפינה לפסול את הקטורת, כך מועלת מחשבה בחתיית הגחלים לפסול את הקטורת (או הגחלים), או לא.
(בעי) (בעו) בני הישיבה מיניה מרב ששת:
ארבע עבודות יש בדם:
א. שחיטה, והיא כשירה אפילו בזר וכל שכן בשמאל.
ב. קבלת הדם וקידושו בכלי, והיא אינה כשירה אלא בכהן, שנאמר: ושחט את בן הבקר לפני ה' והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם; כי אף שאמרה תורה "והקריבו" שהוא לשון הולכה, אין כוונת הכתוב אלא לקבלה, שהרי לאחר שחיטה נכתבה, ואין הולכה אלא אם כן קיבל הדם (רש"י חגיגה יא א).
והואיל ונאמר בקבלה לשון "כהונה" הרי שאינה כשירה אלא בימין, כי כך קיבלו חז"ל: כל מקום שנאמר: "אצבע" או "כהונה" אינו אלא בימין.
ג. הולכת הדם לזריקה על המזבח, אינה כשירה אלא בכהן, והוא נלמד ממה שכתבה התורה את עבודת הקבלה בלשון "והקריבו" שהוא לשון הולכה; ודין עבודת הולכה בשמאל מתבאר בסוגיא שלפנינו.
ד. זריקה, והיא אינה כשירה אלא בכהן, שנאמר: והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם וזרקו - הכהנים - את הדם על המזבח סביב; וכיון שכן אף היא אינה כשירה אלא בימין, שהרי נאמר בה כהונה.
הולכה בדם - שלא נאמר בה לשון "כהונה" בהדיא, כי עיקר הפסוק "והקריבו בני אהרן הכהנים את הדם" על קבלת הדם נאמרה ולא על הולכה, אף שדרשוהו חז"ל על הולכה - הנעשית בשמאל, מהו שתהא כשירה?
אמר להו רב ששת: תניתוה לשאלתכם במשנתנו, דתנן: נטל את המחתה של הגחלים בימינו, ואת הכף עם הקטורת בשמאלו, הרי שהולכה בשמאל כשירה.  45 

 45.  מסקנת הגמרא לקמן, כי ההולכה בשמאל פסולה, ואין הגמרא חוששת לראיה זו. א. ובירושלמי קאמר: שנייא היא שאינו יכול לעשותו, כלומר: הרי אי אפשר בלאו הכי, כמבואר בגמרא לעיל מז א; וראה גם בתוספות ישנים, (וראה עוד בתוספות ישנים יומא לט א ד"ה כי הדדי, ובתוספות הרא"ש שם). ב. והרמב"ם (עבודת יום הכפורים ד א) כתב אף הוא: כבר ביארנו שהולכה בשמאל פוסלת בדם הקדשים ושאר העבודות, ולפיכך היה מן הדין שיוליך המחתה בשמאלו וכף הקטורת בימינו; אבל מפני כובד המחתה ועוד שהיא חמה, אינו יכול לסובלה בשמאלו עד הארון, לפיכך נוטל את המחתה בימינו וכף הקטורת בשמאלו, (הובאו דבריו בהערות לעיל מז א, ראה שם), וכן כתב המאירי. וכתב הכסף משנה לבאר: ואפשר, דהולכה בשמאל לא פסלה אלא מדרבנן; אי נמי: משום דאי אפשר שלא בהילוך בקטורת לא פסלה ובהכי אכשר רחמנא; ולביאור זה האחרון הסכים ב"גבורת ארי" מלואים בתחילת הפרק, וראה שם. (ובמה דמשמע ברמב"ם, דעל הולכת המחתה בשמאל אין צריך לטעם דלא אפשר, ראה לחם משנה, ואריכות דברים ב"חונן דעה" עמוד שיד, ובכל מה שהביא שם). ג. והריטב"א כתב: ומתניתין דהוליך את הכף בשמאלו, שאני התם דלא בעיא כלי אלא משום דלא אפשר; ויש לבאר דבריו בכמה דרכים. ובחזון יחזקאל (תוספתא יומא ב סוף י בחידושים) ביאר: כי הואיל ואילו היה אפשר, הרי היה מביאו בשני חפניו, שאף היא הולכה בשמאל, משום הכי מתכשר אף באופן זה, ראה שם.
ותמהינן עליה דרב ששת שפשט הספק שנסתפקו בדם הזבח, מן הקטורת שאינה זבח: ונפשוט להו רב ששת מהא דתנן במסכת תמיד גבי זבח עצמו - בסדר הולכת אברי התמיד אל הכבש כדי להקטירן על המזבח:
הראשון - שזכה בפיס להעלות אברים לכבש, זכה - בראש וברגל; הראש - קיבל מיד מנתח האברים - בימינו וכו', ואת הרגל של ימין בשמאל (ו) -
ומוליך את הרגל כשבית עורה - הצד שהיה מכוסה בעור קודם ההפשט, כלומר: לא במקום החתך - לחוץ; ואילו מקום החתך לפנים כלפי כהן, כי כך נאה הדבר.
הרי למדנו: הולכה כשירה בשמאל; ולמה לא פשט רב ששת את הבעיא ממשנה זו המדברת בזבח ולא בקטורת?!
ומשנינן: אי מהתם - מן המשנה בתמיד, המדברת בהולכת אברים להקטרה על המזבח, עדיין אין להכריח על הולכת דם לזריקה שתהא כשירה בשמאל - כי הוה אמינא: הני מילי - שהכשרנו בשמאל - הולכה של אברים דלא מעכבא הקטרתם את הכפרה, כי אין כפרה אלא בדם ואם לא הוקטרו אבריו הרי הקרבן כשר.
אבל הולכת דם, דזריקת דם מעכב, כפרה הוא, הוה אמינא דלא.
לפיכך קא משמע לן רב ששת דאפילו הולכה כזו כשירה בשמאל, שהרי הקטרת הקטורת ביום הכפורים מעכבת, ואפילו הכי הולכתה כשירה בשמאל.  46 

 46.  בגמרא זבחים כד ב ומנחות י א, מקשה הגמרא: הרי הולכת אברים לכבש דכתיב בהו "כהונה" דכתיב והקריב הכהן את הכל (והקטיר) המזבחה, ותנן: הרגל של ימין בשמאל ובית עורה לחוץ?! ומשני: כי אמרינן: או אצבע או כהונה בדבר המעכב כפרה. וברש"י מנחות י א (דלא כרש"י בזבחים, שפירש כמו כאן) פירש: "הולכה לא מעכבא, דאפשר לפשוט ולנתח אצל הכבש"; וראה מה שתמה על זה בקרן אורה שם; וברש"ש שם כתב, דמסוגיא דידן מוכח לא כפירוש רש"י במנחות.

דרשני המקוצר[עריכה]