פרשני:בבלי:יומא ע ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

יומא ע ב

חברותא[עריכה]

ואחר כך, לאחר עבודת פר ושעיר הפנימיים, מקריב את השעיר הנעשה בחוץ.
ולמרות שהוא קרבן מוסף, אין הוא קרב עם שאר קרבנות המוסף עם תמיד של שחר, משום שנאמר בו (במדבר כט) "שעיר עזים אחד חטאת - מלבד חטאת הכפרים".
והיינו, שתחילה יש להקריב את שעיר החטאת הפנימי, והוא קרב לאחר קרבנות מוסף, ורק לאחר מכן מקריבים את השעיר החיצון.
ואחר כך מקריב את אילו ואיל העם.
ואחר כך אימורי חטאת.
ואחר כך תמיד של בין הערבים.
ומבארת הגמרא: מאי טעמא דרבי אליעזר? מדוע לדעתו מקריב את קרבנות המוספים של יום הכיפורים עם תמיד של בין הערביים, בניגוד לשאר הרגלים שבהם קרב קרבן מוסף עם תמיד של שחר?
משום דעביד כדכתיב, עושה כסדר הכתוב בתורה.
עביד ברישא את קרבנות פר ושעיר הפנימיים דתורת כהנים, בחומש ויקרא.
והדר ואחר כך עביד מקריב את קרבנות המוסף דחומש הפקודים (בפרשת פנחס בספר במדבר.
וטעמו של רבי עקיבא - כדקתני טעמא במוספי הרגלים (במדבר כח) "מלבד עלת הבקר אשר לעלת התמיד".
אלמא, מוספין - עם תמיד של שחר עביד להו. ומכאן נלמד למוספי יום כיפור.
וחוזרת הגמרא לבאר את שיטת רבי אליעזר:
ורבי אליעזר, מובן אמנם זה שהוא חולק על רבי עקיבא ואינו לומד את מוסף יום הכיפורים משאר הרגלים, אלא עושה כסדר המקראות ביום הכיפורים.
אבל האי "מלבד חטאת הכפרים", שדרש ממנו רבי עקיבא שיש להקדים את השעיר החיצון לאילו ולאיל העם - מאי עביד ליה? והרי פסוק זה אמור ביום הכיפורים עצמו, ולא בשאר רגלים.
ומשנינן: ההוא קרא - מיבעי ליה לומר: על מה שזה השעיר הפנימי מכפר זה השעיר החיצון מכפר.
וממשיכה הגמרא להביא את דברי התוספתא:
רבי יהודה אומר משמו של רבי עקיבא:
אחד מן שבעת הכבשים קרב עם תמיד של שחר, וששה כבשים קרבים עם תמיד של בין הערבים.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר משמו של רבי עקיבא: ששה כבשים קרבין עם תמיד של שחר, ואחד עם תמיד של בין הערבים.
ומבארת הגמרא: מאי טעמייהו דרבנן, רבי יהודה ורבי אלעזר ברבי שמעון, משמו של רבי עקיבא, שמפצלים את הקרבת שבעת הכבשים להקריבם גם עם תמיד של בוקר וגם עם תמיד של ערב?
לפי שתרי קראי כתיבי, שמהם אפשר ללמוד אימתי מקריבים ביום הכיפורים את קרבנות המוספים:
כתיב בקרבנות מוספי המועדים, "מלבד עלת הבקר", המלמד שיש להקריב את המוספים לאחר תמיד של שחר ומכאן יש ללמוד גם ליום הכיפורים.
ומאידך כתיב ביום הכיפורים (ויקרא טז) "ויצא ועשה את עלתו".
הלכך, עביד חלק מנייהו הכא, וחלק מנייהו הכא.
ובמאי קא מיפלגי?
רבי יהודה סבר: עביד רק חד מהכבשים עם תמיד של בוקר, כדכתיב "מלבד עלת הבקר". והדר עביד עבודת היום ואינו מקריב עתה ששה כבשים - דילמא חולשא חליש כהן גדול, ויקשה לו להמשיך בעבודת היום, שבה נעשית עיקר הכפרה.
ורבי אלעזר ברבי שמעון סבר: כיון דאתחיל במוספים - עביד ששה, דילמא פשע ולא יעשם אחר כך.
ומה שחששת שמא יחלש הכהן הגדול בעשיית ששת הכבשים בבוקר, אין לחוש לכך, דלגבי עבודת היום - זריז הוא.
ומבארת הגמרא את דין האיל של הציבר:
דכולי עלמא, רבי אליעזר ורבי עקיבא, מיהת - רק חד איל של ציבור הוא מקריב.
כמאן - כרבי.
דתניא: רבי אומר: איל אחד האמור כאן, בפרשת אחרי מות, בסדר עבודת יום הכיפורים, הוא אותו האיל האמור בחומש הפקודים, בענין המוספים של יום הכיפורים.
רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: שני אילים הן, אחד האמור כאן, ואחד האמור בחומש הפקודים.
מאי טעמא דרבי?
דכתיב גם כאן וגם בחומש הפקודים "איל אחד". ו"אחד" הוא קרא מיותר, ללמדך שכונת הכתוב לאיל אחד בלבד.
ורבי אלעזר ברבי שמעון: מאי אחד - שיביא איל מיוחד מובחר שבעדרו.
ורבי - נפקא ליה למובחר שבעדרו בכל הקרבנות מ"מבחר נדריך". (נדריכם. דברים יב)
ורבי אלעזר ברבי שמעון: חד קרא של מובחר הוא בקרבנות חובה, וחד בקרבנות נדבה.
וצריכי להשמיענו דין מובחר בשניהם, לפי שיש צד לומר שהנדבה צריכה להיות מובחרת כדי שתתקבל ברצון, ויש צד לומר שהחובה צריכה להיות מובחרת כדי שיצא יפה ידי חובתו.
שנינו במשנה: קידש ידיו ורגליו.
תנו רבנן: (ויקרא טז) "ובא אהרן אל אהל מועד" - למה הוא בא?
להוציא את הכף ואת המחתה.

דרשני המקוצר[עריכה]