פרשני:בבלי:בבא מציעא כט א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא כט א

חברותא[עריכה]

עד כאן לא פליגי רבי טרפון ורבי עקיבא - אלא כשנשתמש בהן המוצא (כשיש לו בהן היתר שימוש), שאז אומר רבי טרפון שחייב באחריותן, משום שיש לו הנאה בדמים, שיכול להשתמש בהם לכשיזדמן לו מקח.
אבל אם לא נשתמש בהן (כלומר, אם אסור לו להשתמש בהן), אם אבדו - לכולי עלמא פטור מאחריותן.
לימא תיהוי משנתנו תיובתא דרב יוסף!
דאתמר: שומר אבידה, המוצא אבידה, שצריך לשמרה עד שישיבנה לבעליה, איזה דין שמירה חל עליו?
רבה אמר: דינו כדין שומר חנם, שהרי אינו מקבל שכר תמורת שמירתו. ודינו של שומר חינם הוא, שאם החפץ שהיה תחת שמירתו נגנב או אבד - פטור, וחייב רק אם פשע בשמירתו.
רב יוסף אמר: דינו כדין שומר שכר, שחייב בגניבה ואבידה, ופטור במקרה שהחפץ שהיה תחת שמירתו ניזוק או אבד באונס.
ומדוע שומר אבידה נחשב כשומר שכר, איזה שכר הוא מקבל תמורת שמירתו?
כיון שהוא מקיים מצוה בכך שהוא שומר את האבידה  297 , ובכך הוא נפטר מלתת פת לעני באותה שעה  298 , כי העוסק במצוה - פטור מן המצוה  299 .

 297.  הכי איתא במסכת בבא קמא (נ"ו ב). והגמרא שם מביאה עוד טעם: "אית דמפרשי הכי: רב יוסף אמר כשומר שכר דמי, כיון דרחמנא שעבדיה בעל כרחיה, הלכך כשומר שכר דמי". ועיין באור שמח (פ"י מהל' שכירות הלכה א') מה שביאר בטעם זה.   298.  כתבו התוס', דהיינו דווקא בשעה שמתעסק באבידה, כגון ששוטחה לצרכה, או שעוסק בשום עסק שצריך לה לאבידה. אבל ודאי שלא יפטר מלתת פת לעני רק בשביל שהאבידה נמצאת בביתו! והקשה הפנ"י, לשיטתם, שמחמת השיטוח והניעור נעשה שומר אבידה, אם כן, לאחר שכבר מכר את האבידה, ונשארו אצלו רק דמיה, שאין בהם טרחא והתעסקות, לא שייך יותר פרוטה דרב יוסף, ואינו שומר שכר יותר, ומה מקשה על רב יוסף ממשנתנו, הרי במשנה מדובר בדמי אבידה! ויש שתירץ, שאף אם נאמר שבדמי אבידה לא הוי שומר שכר, מכל מקום תתפרש היטב הקושיא לרב יוסף. וכך היא כוונת המקשן, עד כאן לא פליגי אלא מחמת היתר שימוש. אבל בלא נשתמש, כלומר, כשאין לו היתר שימוש קודם מכירת האבידה, הוי שומר חינם, ויקשה לרב יוסף דסבירא ליה ששומר אבידה הוי שומר שכר! וכך אכן כתב הראב"ד בפירש הקושיא. וע"ע בפנ"י שהאריך בדברי התוס'.   299.  ובטעמו של רבה כתבו התוס', דלא שכיח שיבא עני בשעה שעוסק באבידה, ולכן אינו שומר שכר מחמת זה. ועיין בנתיבות (סימן רס"ז סק"ג) שכתב, שאף אם קרה שנפטר פעם מפרוטה דרב יוסף בשעה שעסק באבידה, מכל מקום אינו נחשב שומר שכר עבור זה, כיון שתחילת קבלת שמירת האבידה לא היתה על דעת שכר זה, כיון שאין זה שכיח (ועיין בקצוה"ח סימן ע"ב סקל"ד). אמנם בשו"ת רדב"ז כתב, שאם נגנב או אבד בשעה שנפטר מפרוטה דרב יוסף, יודה גם רבה שדינו כשומר שכר - וחייב.
והרי ממשנתנו מוכח, ששומר אבידה - כשומר חינם!
אמר לך רב יוסף: לא תדייק ממשנתנו כפי שדייקת. אלא, בגניבה ואבידה, דכולי עלמא לא פליגי - דחייב, משום שדינו של שומר אבידה - כשומר שכר הוא.
כי פליגי רבי טרפון ורבי עקיבא - בזה נחלקו: האם שומר אבידה חייב אף באונסין, כדין דשואל שחייב אף באונסין.
רבי טרפון סבר: שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו (התירו לו חכמים למוצא להשתמש בהם), ואם כן, הוה ליה שואל עלייהו, ולא רק שומר שכר, שהרי שומר שכר אסור להשתמש בדבר שהוא שומר עליו, ולכן שומר אבידה חייב אף באונסין.
ורבי עקיבא סבר: לא שרו ליה רבנן לאשתמושי בגוייהו (לא התירו לו חכמים להשתמש בהם), הלכך לא הוי שואל עלייהו, אלא רק שומר שכר.
ומקשינן: אי הכי, "לפיכך אינו חייב באחריותן" דאמר רבי עקיבא במשנתנו - למה לי? לשם מה נאמרו דברים אלו?
אי אמרת בשלמא שבגניבה ואבידה הוא דפליגי, היינו דקתני: רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן. לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן.
משום שסלקא דעתך אמינא ששומר אבידה, אף שאסור לו להשתמש באבידה, מכל מקום שומר שכר הוי משום הנאת המצוה, וכדרב יוסף, ובגניבה ואבידה - מחייב!
קא משמע לן מה ששנינו: לא ישתמש בהן, לפיכך אם אבדו - אינו חייב באחריותן, שהשתא דאמרת לא ישתמש בהן, ממילא שומר שכר לא הוי, אף שיש לו הנאת מצוה, משום שהנאה זו אינה נחשבת לשכר, ולכן לא מחייב בגניבה ואבידה.
אלא אי אמרת שבגניבה ואבידה - דכולי עלמא לא פליגי דחייב, כי פליגי - באונסין דשואל, מאי "לפיכך" דרבי עקיבא?
הכי מבעי ליה לתנא למתנא: רבי עקיבא אומר לא ישתמש בהן, ודי בכך, ואין צריך התנא לפרש יותר. ואנא ידענא, דכיון דלא ישתמש בהן, לאו שואל הוי, ואינו חייב באחריותן, שהרי אין כל סיבה לחייבו באונסין!
ואם כן, "לפיכך" דרבי עקיבא - למה לי?!
ומתרצינן: מה ששנה התנא "לפיכך" בדברי רבי עקיבא, היינו משום שהוצרך לשנות "לפיכך" דרבי טרפון.
ותמהינן: ו"לפיכך חייב באחריותן" דרבי טרפון - למה לי? הרי ברור שאם נשתמש בדמים - חייב באחריותן!
ומבארת הגמרא: הכי קאמר: כיון דשרו ליה רבנן למוצא לאשתמושי בגוייהו (להשתמש בדמים), אף שלא נשתמש בהן עדיין, הרי כמאן דאישתמש בגוייהו דמי - וחייב באחריותן, משום שזכות השימוש היא היא המחייבתו, ולא השימוש עצמו.
ותמהינן: והא "לפיכך אם אבדו" קתני במשנתנו, ולא כפי שביארנו את משנתנו לשיטת רב יוסף, שמדובר באונסין, שהרי לדבריו היה צריך לשנות "אם נאנסו"!?

דרשני המקוצר[עריכה]