פרשני:בבלי:בבא מציעא נט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא נט ב

חברותא[עריכה]

וזה הוא שנקרא תנור של עכנאי  26 .

 26.  בתוספות כתבו יש שגרס חכנאי, וחכן זה נחש, ושמא בעל התנור היה שמו כך, וביאר המהר"ם שיף שהירושלמי חולק על ביאור הגמרא בבבלי שהקיפוהו בראיות כנחש, אלא סיום הגמרא הוא זה הוא תנורו של אדם בשם חכנאי, ועיין מהרש"ל ומהרש"א.
מאי עכנאי?
אמר רב יהודה אמר שמואל: שהקיפו את דברי רבי אליעזר בדברים ובראיות שלא כדעתו, כמו עכנא זו, נחש שמכניס את זנבו לתוך פיו, וטמאוהו.
תנא, באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם, ולא קיבלו הימנו.
אמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם אכן הלכה כמותי שהתנור טהור, חרוב זה יוכיח!
נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה, ארבע מאות אמה, לסייע לרבי אליעזר.
אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מן החרוב.
חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי, אמת המים יוכיחו!
חזרו אמת המים לאחוריהם.
אמרו לו חכמים: אין מביאין ראיה מאמת המים.
חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי כותלי בית המדרש יוכיחו!
הטו כותלי בית המדרש ליפול.  27 

 27.  הגר"א בקול אליהו ביאר ששלושת הדוגמאות שהביא רבן גמליאל מלמדות על שלושה הדברים שהתורה נקנית בהם שקיימם בעצמו, החרוב הוא סימן להסתפקות במועט, אמת המים היא סימן לענווה כמים ההולכים ממקום גבוה למקום נמוך, וכותלי בית המדרש הם ראיה על התמדתו ועמלו בין כתלי בית המדרש.
גער בהם רבי יהושע, ואמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה, אתם, מה טיבכם להתערב במחלוקת שביניהם!?
נשארו הכתלים על עמדם, ולא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע שגער בהם, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, שביקש מהם לסייע לו, ועדיין מטין ועומדין.
חזר ואמר להם רבי אליעזר לחכמים: אם הלכה כמותי מן השמים יוכיחו שההלכה כדברי.
יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום!
עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: אף על פי שבשמים הסכימו לדעת רבי אליעזר, נאמר בתורה (דברים ל יב) "לא בשמים היא".  28 

 28.  בתוספות פירשו שדוקא כאן שבא רבי אליעזר לחלוק על דברי תורה שצריך ללכת אחר הרוב אין משגיחין בבת קול, אבל כשהיה ספק אם הלכה כבית שמאי או כבית הלל השגיחו בבת קול, ובסוף דבריהם הביאו שביבמות איתא דרבי יהושע סבר אין משגיחין בבת קול בכל מקרה, וביאר המהרש"א שרבי יהושע אכן חולק על מה שאנו סוברים כבית הלל משום הבת קול. וביאר בקונטרס דברי סופרים (לרבי אלחנן ווסרמן זצ"ל, סימן ה ט) שלדעת רבי יהושע ההלכה בכל מקום כבית הלל משום שהיו רוב ולא מחמת הבת קול. וברמב"ם יסודי התורה (פרק ט א) פסק כרבי יהושע, ועיין שם בכסף משנה (הלכה ג)
ומבארינן: מאי טענתו של רבי יהושע, שאמר, "לא בשמים היא".
אמר רבי ירמיה: מאחר שכבר נתנה תורה מהר סיני לבני ישראל, שוב אין אנו משגיחין בבת קול, לפי שכבר כתבת בהר סיני בתורה (שמות כ"ג) "אחרי רבים להטות"  29  ומשום כך אמר רבי יהושע שאין הלכה כבת קול, שהתורה לא בשמים היא  30 .

 29.  צריך ביאור, היכן מוזכר בדברי רבי יהושע שאמר "לא בשמים היא", הדין של אחרי רבים להטות. וביאר במהדורא בתרא על פי הקדמת הרמב"ם לי"ד החזקה, שעיקר הדין של אחרי רבים להטות אינו אלא בעולם הזה, שיש בו יצר הרע ואין אחד מקבל את דברי חבירו מה שאין כן בישיבה של מעלה אין הולכים אחר הרבים אלא אחר זה שמכווין להלכה, וזהו שאמר רבי יהושע לא בשמים היא, כלומר המחלוקת שלנו אינה בשמים אלא בעולם הזה, וכבר כתבת בתורתך אחרי רבים להטות.   30.  רבינו ניסים גאון כתב שאף על פי שיצאה בת קול מן השמים ואמרה הלכה כרבי אליעזר, בכל מקום אין בכך סתירה גמורה לפסקן של חכמים, כי שמא הלכה כמותו בכל מקום חוץ מכאן, ועוד יתכן, שלא היתה הבת קול אלא כנסיון לראות אם ילכו אחר הרוב כפי ההלכה או לא. ועיין מהר"ץ חיות. אבל החינוך (תצו) כתב, שהאמת היתה עם רבי אליעזר וכדברי הבת קול שהכריעה כמותו, ואף על פי כן כיוון שלא ירדו לסוף דעתו לא רצו להודות לדבריו אפילו אחרי בת קול. והביאו ראיה לדבריהם שיש ללכת אחר רבים אפילו במקום שהם טועים, דכתיב אחרי רבים להטות, ועל כך אמר הקב"ה נצחוני בני כיוון שהם באים מכח מצוות התורה שציויתים לשמוע אל הרוב לעולם, אם כן יש להודות לדבריהם שתהיה בפעם הזאת האמת נעדרת.
אשכחיה רבי נתן לאליהו, ואמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא, שלא קיבלו חכמים את הבת קול שיצאה מהשמים?
אמר ליה אליהו: הקדוש ברוך הוא קא חייך, ואמר: נצחוני בני! נצחוני בני!
אמרו, אותו היום, הביאו כל טהרות שנאפו בתנור זה, או שנגעו באויר התנור,  31  שטיהר רבי אליעזר, ושרפום באש. ואף נמנו עליו וברכוהו, נידוהו,  32  לפי שלא קיבל את דבריהם.

 31.  כך פירש רש"י כאן, אבל בפסחים טו א כתב רש"י שמכאן משמע, שאין הלכה כרבי אליעזר בטהרות. ועיין מהר"ץ חיות.   32.  כך פירש רש"י, אבל הרמב"ן הרשב"א והר"ן כתבו שהטילו עליו חרם שהוא חמור מנידוי. והטעם לכך, משום שלא רצה לחזור בו והחזיק במחלוקת והוי כזקן ממרא ולכך החרימוהו, ועיין מהדורא בתרא.
ואמרו החכמים: מי ילך ויודיעו שהוא מנודה.
אמר להם רבי עקיבא: אני אלך להודיעו, שמא ילך אדם שאינו הגון ויודיעו, ונמצא מחריב את כל העולם כולו, על ידי צערו של רבי אליעזר, כדלקמן.
מה עשה רבי עקיבא? לבש שחורים ונתעטף שחורים וישב לפניו, לפני רבי אליעזר, ברחוק ארבע אמות, ושתק.
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, מה יום מיומים שאתה מתנהג כך.
אמר לו רבי עקיבא: רבי, כמדומה לי שחבירים בדילים ממך  33 .

 33.  המהרש"א פירש, שאמר לו רבי עקיבא בדרך כבוד כאילו כולם מנודים ממנו, ולא שהוא המנודה, ובשיטה הוסיף בשם הר"ש די וידש, שאף לדעת האומרים שהחרימו אותו אין ראיה מכך שרבי עקיבא אמר "חביריך בדילין ממך" שרק נודה ולא הוחרם, לפי שרבי עקיבא דיבר דרך כבוד, ושמא לא רצה להזכיר יותר מנידוי.
אף הוא, רבי אליעזר: קרע את בגדיו וחלץ מנעליו, כדין מנודה, ונשמט וישב על גבי קרקע, לאות צער ואבל.
זלגו עיניו של רבי אליעזר דמעות, ולקה העולם שליש בזיתים, ושליש בחטים, ושליש בשעורים.
ויש אומרים: אף בצק שבידי אשה טפח, התקלקל.
תנא, אך לשון צער גדול היה באותו היום, לפי שבכל מקום שנתן בו עיניו רבי אליעזר, נשרף.
ואף רבן גמליאל הנשיא היה בא בספינה, עמד עליו נחשול לטבעו מפני צערו של רבי אליעזר, לפי שהיה רבן גמליאל נשיא והכל נעשה על פיו.  34 

 34.  היע"ץ כתב שאף על פי שהורשו לעשות כן לא ניקו מעונש עלבונו של רבי אליעזר עיין שם.
אמר רבן גמליאל: כמדומה לי שאין זה אלא בשביל צערו רבי אליעזר בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם, גלוי וידוע לפניך שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי, אלא לכבודך, כדי שלא ירבו מחלוקות בישראל, וילמדו שיש ללכת אחר הרוב ואין ליחיד להחזיק בדעתו.
מיד נח הים מזעפו.
אימא שלום (כך היה שמה), דביתהו, אשתו דרבי אליעזר, אחתיה אחותו דרבן גמליאל הנשיא הואי.
ומההוא מעשה שנידו החכמים את בעלה רבי אליעזר, ואילך, לא הוה שבקה ליה, לא הניחה לרבי אליעזר למיפל על אפיה, ליפול על פניו בשעת אמירת תחנון, כדי שלא יבכה, ועל ידי כך יארע נזק לאחיה, רבן גמליאל  35 .

 35.  כתב הריטב"א, וכי לא זזה ממנו כל היום כדי שלא יפול על פניו, אלא מכאן ראיה שאסור להפסיק בשיחה בין תפילה לנפילת אפים ואם לא נפל על פניו מיד שוב לא יפול אחר כך. (וכן הביא הבית יוסף אורח חיים קלא בשם תלמידי הרשב"א).
ההוא יומא, יום אחד, ריש ירחא הוה, הגיע ראש חודש, והיא היתה סבורה שהחודש הקודם הוא רק עשרים ותשע יום, ולפי זה יום השלשים של החודש החולף הוא ראש החודש של החודש הבא, ואין בו נפילת אפים. אך היתה זאת טעות, כי החודש הקודם היה של שלשים יום, ולא נקבע ראש חודש עד יום שלושים ואחד.  36  ואיחלף לה, נתחלף לאמא שלום, אשתו של רבי אליעזר, בין חודש מלא לחסר, וחשבה שיום השלושים הוא ראש חודש, ומשום כך לא הלכה לשמור על רבי אליעזר ביום השלשים שלא יפול על פניו. ואכן, כשהגיע רבי אליעזר לתפילת תחנון נפל על פניו,

 36.  כך פירש רש"י. אבל המהרש"א הקשה דבגמרא משמע שבאמת באותו היום היה ראש חודש, לכך פירש שאכן אותו היום היה ראש חודש, אלא שסברה שגם למחר יהיה ראש חודש כי החודש הקודם היה מלא, ונתחלף לה שהיה באמת חסר, ואין ראש חודש אלא יום אחד, וכן כתב המהר"ם שי"ף.
איכא דאמרי, כך היה המעשה, בזמן שהגיע רבי אליעזר לנפילת אפיים, אתא עניא וקאי אבבא, הגיע עני ועמד בפתח, ואפיקא ליה ריפתא, הוציאה לו אמא שלום לחם,
כשחזרה, אשכחתיה מצאה את רבי אליעזר דנפל על אנפיה,
אמרה ליה אמא שלום לבעלה רבי אליעזר: קום, בוודאי כבר קטלית לרבן גמליאל אחי.
אדהכי, בו בזמן, נפק שיפורא, יצא קול שופר מבית רבן גמליאל להודיע דשכיב, מת רבן גמליאל.
אמר לה רבי אליעזר לאשתו: מנא ידעת שאם אפול על פני ימות רבן גמליאל?
אמרה ליה: כך מקובלני מבית אבי אבא, הוא דוד המלך שהיה אבי משפחת הנשיאים: כל השערים ננעלים חוץ משערי אונאה (צער).
תנו רבנן: המאנה את הגר באונאת דברים, עובר בשלשה לאוין. והלוחצו, שתובע ממנו ממון, עובר בשנים.
והוינן בה: מאי שנא מאנה בדברים, שאמרת דכתיבי בו שלשה לאוין, והם:
(שמות כ"ב) וגר לא תונה.  37 

 37.  בלאו של אונאת דברים דישראל נאמר לא תונו איש את עמיתו, אבל בגר נאמר סתם וגר לא תונה, וכתב המנחת חינוך (סג) דמשמע מזה דדווקא בישראל נדרש הדין האמור לעיל עם שאתך בתורה ובמצוות לא תוננו, אבל בגר אפילו אם אינו שומר תורה ומצוות אסור להונות אותו.
(ויקרא י"ט) וכי יגור אתך גר בארצכם לא תונו אותו.
(ויקרא כ"ה) ולא תונו איש את עמיתו.
וקיימא לן גר בכלל עמיתו הוא,
הרי לוחצו נמי, שלשה לאווין כתיבי בו!
(שמות כב) ולא תלחצנו.
(שמות כג) וגר לא תלחץ.
(שמות כב) ולא תהיה לו כנושה.
וגר בכלל הוא!
ומסקינן: אלא, אחד זה מאנה את הגר, ואחד זה הלוחצו, שניהם עוברים בשלשה לאווין.
תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!? מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.  38  מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים"? (תנינא) (תניא) רבי נתן אומר: כיוון שאתם הייתם גרים בארץ מצרים, הרי זה גנאי לכם לקוראו גר, כי אמרו חכמים, מום שבך אל תאמר לחברך. והיינו דאמרי אינשי, דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה, מי שיש לו קרוב משפחה שנידון לתלייה, לא נימא ליה לחבריה, אל יאמר לחבירו: זקיף ביניתא! תלה לי דג, לפי שכל הזכרת לשון תלייה גנאי הוא לו:

 38.  טור, ועיין רש"י הוריות יג ב.
מתניתין:
בעל הבית שאמר פירות שדה פלונית אני מוכר לך, לא יערב בתוך פירות שדה זו פירות משדה אחרת, לפי שאין מערבין פירות בפירות אפילו חדשים בחדשים  39 ,

 39.  בהמשך המשנה מבואר שאף ללא שפסק בעל הבית עם לוקח אסור לו לערב את פירותיו, משום שהלוקחין סומכים על בעל הבית שאינו מביא להם פירות משדה שאינו שלו, ועיין ריצב"ש בשיטה. והראב"ד כתב, שהאיסור הוא בכך שמערב פירות יפים עם שאינם יפים, ועל כך אמרינן ואין צריך לומר חדשים בישנים דהיינו חדשים יפים עם ישנים שאינם יפים, ומוסיף בישנים שתי מעלות: א. שמוכר אותם במקום חדשים. ב. שמוכר אותם כפירות יפים. גם ברא"ש ובטור מבואר שהמשנה מדברת במערב פירות יפים עם שאינם יפים, וכתב הפרישה, שהרא"ש הולך בשיטת הרי"ף והרמב"ם שהעמידו את המשנה במערב סתם ולא בבעל הבית הפוסק פירות ללוקח, ומשום כך סבר הרא"ש שהאיסור הוא בכך שמערב פירות ישנים עם חדשים, אבל רש"י שפירש שהמשנה עוסקת בבעל הבית הפוסק פירות ללוקח הוא מפרש שאסור לערב אפילו פירות יפים ביפים אחרים לפי שלא זה מה שפסק עמו.

דרשני המקוצר[עריכה]