פרשני:בבלי:בבא מציעא פב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא פב ב

חברותא[עריכה]

והכא,  מדובר במלוה צריך למשכון, כלומר קבוע ביניהם שיוכל המלוה להשתמש במשכון, ותמורת זה יפחות לו מהחוב,  153 

 153.  והתוספות שם פירשו בשם רבינו חננאל - "צריך למשכון", היינו שאינו רוצה להלוות לו ללא משכון. והתוספות דוחים פירוש זה. שסוף סוף מצוה קעביד אף אם מלוה לו במשכון דוקא? מבואר דנקטו, ד"במלוה צריך למשכון" כונת הגמרא שאין מצוה בהלוואתו. ומבארים הראשונים לדעת רבינו חננאל, שכונת הגמראדעצם ההלואה ודאי מצוה היא, אלא נחלקו רבי עקיבא ורבי אליעזר, אם עצם נטילת המשכון נחשבת מצוה משום שמאפשרת את ההלוה, ומשום כך נחשב עליו שומר שכר, או לא. ולפרושו של רש"י מקשים הראשונים, שאם כן נחשב המלוה כשוכר את המשכון, ובשוכר נחלקו התנאים לעיל (פ ב) אם שומר שכר הוא או שומר חינם?
ובמקרה זה קמיפלגי:
מר סבר (רבי עקיבא), מצוה קא עביד שהלוהו, והוי שומר שכר.
ומר סבר (רבי אליעזר), לאו מצוה קא עביד, שלהנאתו מתכוין, שהרי רוצה הוא להשתמש בו, ולכן שומרו, והוי שומר חינם.
מתניתין:
פועל המעביר חביתו של בעל הבית ממקום למקום, ושברה תוך כדי הילוכו, בין אם שומר חינם הוא הפועל, כגון שאינו נוטל שכר עבור מלאכתו, בין אם שומר שכר הוא,
ישבע הפועל שלא פשע בשמירתה, ויפטר מלשלם דמיה. ויבואר הטעם בגמרא.
וכן רבי אליעזר אומר: אכן, גם אני שמעתי מרבותי שאמרו, "זה (שומר חינם) וזה (שומר שכר) ישבע", ויפטר.
ואולם, תמיה אני (רבי אליעזר), אם אכן יכולים זה וזה לישבע ולהפטר!? ולהלן בגמרא יתבאר.
גמרא:
תנו רבנן: המעביר חבית לחבירו ממקום למקום, ושברה הפועל, בין אם הוא שומר חינם, בין אם הוא שומר שכר, ישבע שלא פשע ויפטר, דברי רבי מאיר.
אבל רבי יהודה אומר, אם הוא שומר חינם, ישבע שלא פשע בשמירתה, ויפטר.
אבל אם הוא נושא שכר, ישלם!  154 

 154.  צריך באור, למה שינה בלשונו "נושא שכר ישלם", ולא אמר "שומר שכר ישלם" כרבי מאיר? ונראה לבאר, דאפילו אם אינו נוטל שכר על השמירה אלא רק שכר מלאכתו, סבר רבי יהודה, דנחשב שומר שכר וחייב לשלם. ועיין בדברי רש"י דף פ ב בד"ה רבי מאיר אומר כשומר חינם, "דקא יהיב אגר מלאכתו ואינו נוטל שכר על שמירתו". ואם כן יש לעיין למה לדעת רבי מאיר במשנתנו אם נוטל שכר נחשב כשומר שכר? ויש לישב לפי מה שנתבאר, דדוקא רבי יהודה מחייב נושא שכר כשומר שכר. אבל לרבי מאיר אכן מדובר שנוטל שכר גם על השמירה, ולולא זה לא נחשב שומר שכר, לכן רבי מאיר לא הזכיר נושא שכר במשנתנו אלא שומר שכר, ורבי יהודה מחדש, שלא רק ששומר שכר משלם, אלא אפילו נושא שכר משלם.
שהרי אפילו אם לא פשע, חייב, כדין שומר שכר, החייב בגניבה ואבידה. ואף "אונס" זה, נחשב הוא כעין גניבה ואבידה, ואינו אונס גמור:
שנינו במשנה: רבי אליעזר אומר, אף אני שמעתי, שבין זה, שומר חינם, ובין זה, שומר שכר, ישבע ויפטר, כדברי רבי מאיר.
ומוסיף, ותמיה אני, אם אכן יכולין זה וזה להשבע:
והוינן בה: למימרא, דסבר רבי מאיר, שהוא תנא קמא במשנתנו, והוא פוטר את הפועל מלשלם, ש"נתקל", לאו פושע הוא.
כלומר פועל המעביר חבית, ונתקלה רגלו באבן וכדומה, ונפל, ונשברה החבית, אף שהיה עליו לתת ליבו אם הדרך פנויה ללא מכשולים, לא נחשב התקלותו באבן כפשיעה, ופטור מלשלם עליה.
והתניא בברייתא, ששיטת רבי מאיר היא להיפך, לפי שכך שנינו בברייתא:
אדם המהלך בדרך, וכדו על שכמו, ונתקל בדרך הילוכו בקרקע, ונפל, ונשברה כדו, ולא סילקו, לא סילק את השברים כדי שלא יזיקו השברים את ההולכים ושבים שם,
וכן אם נפלה גמלו, ולא העמידה, אלא השאירה שם, ועבר שם אדם, והוזק מהשברים:
רבי מאיר מחייב בהיזקן.  155 

 155.  מקשים התוספות: לכאורה כמו כן היה אפשר להקשות לדעת רבי יהודה, שהרי חכמים הפוטרים בברייתא הם רבי יהודה (כדמוכח בב"ק כח ב עיי"ש) ? ומתרצים התוספות, אף שלרבי יהודה נתקל אינו אנוס, מכל מקום אינו פושע ממש, אלא כעין גניבה ואבידה, ומדין בור אינו חייב אלא אם פשע פשיעה גמורה.
וחכמים אומרים, פטור בדיני אדם, וחייב בדיני שמים.
וקיימא לן, דבנתקל, האם פושע הוא נחשב, או לא, פליגי.
לדעת רבי מאיר, נתקל פושע הוא, ולכן בעל הכד נחשב פושע בכך שלא נזהר ונתקל ונפל, ומחמת כן נשברה כדו, וכשעבר שם אדם וניזוק בשברים, חייב בעל הכד בנזקיו.
ולדעת חכמים, נתקל לאו פושע הוא, ופטור.  156 

 156.  מקשים התוספות: אף אם נתקל אנוס הוא יתחייב מדין אדם המזיק, שהרי באדם המזיק דרשו חז"ל מהפסוק "פצע תחת פצע" לחייב על אונס כרצון? ומתרצים התוספות, שבאונס גמור פטור אדם המזיק, ורק באונס כעין אבידה הוא חייב. שהרי אם היה שומר היטב לא היה נאבד. אבל כעין גניבה פטור. אכן דעת הרמב"ן (הובא בקובץ שעורים ח"ב סימן מד), שאדם המזיק חייב אפילו באונס גמור. ועיי"ש שהוכיח מדבריו, שקטן, הפטור בנזקין, אין זה מחמת שהוא אנוס, אלא שאינו בר חיובא. ומכל מקום, לשיטת הרמב"ן קשה קושית התוספות! ויש ליישב, כדברי ריב"א (ב"ק כז). שהיות ואין כונתו להזיק אלא עוסק בטובת בעל החבית, אינו נקרא מזיק אלא שומר. (הרמב"ם בהל' חובל ומזיק פ"ו לא מחלק בסוגי האונסין, ועיי"ש במגיד משנה, ומה שהקשה הכסף משנה, ומה שכתב האבן האזל).
ואם כן, דברי רבי מאיר סותרים את עצמם, לכאורה. כי בסוגייתנו נתבאר שנתקל לאו פושע הוא, ולכן ישבע ויפטר, ואילו שם מבואר שלרבי מאיר נתקל פושע?
אמר רבי אלעזר: תברה! אכן מי ששנה משנה זו, לא שנה משנה זו. ובהכרח, שאחת משתי המשניות אינה דברי רבי מאיר.
ומבארת הגמרא את המשך המשנה:
ואתא רבי יהודה למימר, אם הפועל שומר חינם, ישבע ויפטר, ואם נושא שכר ישלם, וכמו שנתבאר.
האי כדיניה, שומר חינם פטור, כי נתקל לאו פושע, ושומר חינם חייב אלא רק אם פשע.
והאי כי דיניה, שומר שכר חייב, שהרי אף שאינה פשיעה, מכל מקום לא נחשב אונס ממש.
ואתא רבי אלעזר למימר, אין! אכן, גמרא, כך גם אני שמעתי מרבותי, כרבי מאיר. ומיהו, תמיה אני, אם יכולין זה וזה לישבע.
שהרי בשלמא שומר חינם משתבע דלא פשע בה, ופטור, שהרי שומר חינם חייב רק אם פשע.
אלא, שומר שכר, אמאי משתבע שלא פשע!?
הרי כי לא פשע, נמי שלומי בעי!
שהרי "נתקל", ודאי לא נחשב אונס ממש, אלא כעין גניבה ואבידה, ושומר שכר חייב בגניבה ואבידה? ואפילו שומר חינם נמי, לא בכל מקום הוא נשבע, ונפטר.
כי התינח אם נתקל במקום מדרון,  157  שהדרך תלולה, יתכן שאינה פשיעה.

 157.  מבאר הכוס ישועות, שכנראה היה דוחק לגמרא לומר שלרבי אליעזר נתקל פשיעה גמורה היא, ומשום כך חייב שומר חינם, ולכן מבארת כונתו דשלא במקום מדרון, פשיעה היא.
אבל אם נתקל במישור, שלא במקום מדרון, מי מצי משתבע דלא פשע!? הרי פשיעה גמורה היא, לפי שהיה עליו לתת ליבו אם יש מכשול בדרכו!

דרשני המקוצר[עריכה]