פרשני:בבלי:בבא מציעא קטו ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא קטו ב

חברותא[עריכה]

והוינן בה: לימא אביי ורבא, בפלוגתא דרב הונא ורב יהודה, קמיפלגי.
נאמר לגבי קרבן פסח "אל תאכלו ממנו נא, ובשל מבושל במים, כי אם צלי אש" (שמות יב ט).
דאמר רבא: אם אכל את קרבן הפסח כשהבשר עודנו נא, אינו צלוי כראוי אלא צלייה חלקית, לוקה שתים, אחת משום "אל תאכלו ממנו נא", ואחת משום "כי אם צלי אש".
וכן אם אכל את הבשר כשהוא מבושל, לוקה שתים, אחת משום "אל תאכלו ממנו מבושל", ואחת משום "כי אם צלי אש".
אבל אם אכלו כשהוא נא ומבושל, כגון צלאו מעט, ואחר כך בשלו, לוקה שלוש, אחת משום אל תאכלו ממנו נא, ואחת משום אל תאכלו ממנו מבושל, ואחת משום לא תאכלנו כי אם צלי אש.
אביי אמר: אכלו נא או מבושל לוקה אחת, או משום "אל תאכלו ממנו נא", או משום "אל תאכלו ממנו מבושל", ואם אכל נא ומבושל, לוקה שתים, אבל על סוף הפסוק, דכתיב "כי אם צלי אש", אין לוקין,
משום שאין לוקין על לאו שבכללות. לאו הכולל בתוכו כמה איסורים, כגון כאן, ש"כי אם צלי אש" כולל שני לאוים, שלא לאכול נא ושלא לאכול מבושל (כי אם צלי אש), אין לוקים על אף אחד מהם.  273 

 273.  המאירי ביאר שישנם שני סוגי לאו שבכללות, א. לאו הכולל בתוכו כמה איסורים, אבל אף אחד מהם אינו מוזכר בפסוק במפורש, כגון לא תאכלו על הדם, דדרשינן מינה איסור אכילה קודם התפילה ואיסור אכילה לסנהדרין קודם שדנים דיני נפשות, וכדומה, העובר על אחד מהאיסורים הנדרשים מלאו כזה אינו לוקה לכולי עלמא. ב. לאו שמוזכרים בו כמה איסורים, ובסופו נאמר כלל על כמה איסורים, כמו אל תאכלו ממנו נא ובשל מבושל, שזה פירוט הלאווים שנאמרו באכילת פסח, ולאחר מכן נאמר כי אם צלי אש, ובכהאי גוונא נחלקו אביי ורבא, האם לוקים על הלאו הנוסף, שנאמר בכללות, על כל פעם שעובר על הפרטים, או לא.
ודנה הגמרא: לימא אביי, דאמר אין לוקין משום "כי אם צלי אש", משום שהוא כולל בתוכו כמה איסורים, סבר כרב יהודה, דאמר אין לוקין משום "כי נפש הוא חובל", משום שהוא כולל בתוכו איסור חבלה של כל אוכל נפש,
ורבא, דאמר לוקים משום "כי אם צלי אש", סבר כרב הונא, דאמר לוקים משום כי נפש הוא חובל.
אמר לך רבא: אנא, דאמרי שיש מלקות באוכל נא ומבושל גם משום כי אם צלי אש, אפילו כרב יהודה סבירא לי.
כי עד כאן לא קאמר רב יהודה התם, שאין לוקים על כי נפש הוא חובל, אלא משום דהפסוק "כי נפש הוא חובל", לא משמע שהוא מדבר בחובל ריחיים ורכב. הלכך סבר רב יהודה, שהפסוק הזה, לחובל שאר דברים, שהם אוכל נפש, הוא דאתא,
אבל הכא, לענין קרבן פסח, הא דכתיב "כי אם צלי אש", למאי אתא? הרי כבר שמעינן מהפסוק שקדם לו שיש לאכול דווקא צלי, כיון שכבר נתמעט מ"לא תאכלו ממנו נא", שמשמעותו, אין לאוכלו באופן אחר מצלי גמור, אם כן, וודאי שסיום הפסוק "כי אם צלי אש" לא בא לחדש איסור על דבר אחר. אלא שמע מינה, שהפסוק בא להוסיף לאו על האוכל נא או מבושל.
ואביי אמר לך, אנא דאמרי אין לוקין משום "כי אם צלי אש" משום שהוא לאו שבכללות, אפילו לרב הונא אמרי,
כי עד כאן לא קאמר רב הונא התם, שלוקין על לאו של "לא תחבול, כי נפש הוא חובל", אלא משום דהפסוק "כי נפש הוא חובל",

דרשני המקוצר[עריכה]