פרשני:בבלי:בבא מציעא קיז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא קיז א

חברותא[עריכה]

כשהוא דר (השוכר שירד לדור בבית), האם לבדו הוא דר כדמעיקרא (כמו שהיה דר בעליה), וכופה את בעל הבית לצאת מביתו,
או דלמא שניהם דרין בבית, כיון דאמר ליה בעל הבית: אדעתא לאפקינן, לא אגרי לך! (לא השכרתי לך על דעת שתוציאני מביתי).
עוד יש להסתפק, אם תמצא לומר ששניהם דרין בו, האם כשהוא (היינו השוכר שירד לבית) משתמש בבית, דרך פתחים משתמש, שנכנס לבית מהפתח הראשי, או דרך גגין משתמש, כלומר, שעליו להכנס לבית מבחוץ, דרך המדרגות החיצוניות של העליה, ומשם לרדת הביתה?
ויסוד הספק הוא: מי אמר (האם יש לבעל הבית זכות לומר) לשוכר: השתמש בבית כדמעיקרא (כמו שהשתמשת בו בתחילה) , מה מעיקרא היית עולה לביתך דרך גגין, כלומר, מהמדרגות החיצוניות, אף השתא נמי אין לך זכות להכנס לבית אלא דרך גגין  20 .

 20.  הקשה המהרש"ל, מה יפסיד התחתון, אם השוכר ישתמש דרך פתחים, ומדוע ימנע ממנו דבר זה, הרי כופין על מידת סדום? ותירץ, שאם יכנס דרך העליה, מסתמא גם יעשה חלק מתשמישיו שם, והתחתון מרויח שהשוכר ישהה פחות זמן בביתו.
או דלמא, מצי אמר ליה השוכר לבעל הבית, עלייה קבילי עלאי, עלייה וירידה לא קבילי עלאי (כשדרתי בעליה לא נזקקתי אלא לעלות כדי להכנס לביתי, וכעת עלי לעלות ולרדת).
עוד יש לדון, גם אם תמצא לומר דמצי אמר ליה השוכר לבעל הבית "עלייה וירידה לא קבילי עלאי".
עדיין יש להסתפק, במקרה שהיו שתי עליות זו על גב זו, מהו?
וצדדי הספק הם: אם שכר את העליה העליונה, ואיפחית (נפחתה) העליה העליונה, ודאי נחית ודר בתחתונה (ירד ויגור בעליה שתחתיה),
אך אם שכר את העליה התחתונה, ואיפחית תחתונה, יש להסתפק, מהו למיסלק לגמרי בעליונה (האם בעל הבית יכול לומר לו גור בעליה העליונה).
וצדדי הספק: מי אמרינן דאמר ליה בעל הבית לשוכר "שם עלייה קבילית עלך", כלומר, הסכמת לגור בעליה, ולכן אין הבדל אם עליך לעלות קומה אחת או שתים.
או דלמא, חד עלייה קביל עליה, אך שתי עליות לא קביל עליה. ולכן יכול השוכר לרדת לבית.
ומסקינן: תיקו.  21 

 21.  ופסק הרמב"ם, מספק לא ירד לבית, אך אם ירד אין מוציאין אותו משם. שהמוציא מחבירו עליו הראיה. ועיין שם בנושאי כלים, שדנו כיצד שייכא תפיסה בקרקע.
שנינו במשנה: רבי יוסי אומר התחתון נותן את התקרה והעליון נותן את המעזיבה.
ומבארת הגמרא: מאי תקרה?
רבי יוסי בר חנינא אמר: קינים וסנאין (מחצלת קנים שעושים לתקרה).
וסטיני (שם חכם, תלמידו של ריש לקיש  22 ) אמר בשם רבי שמעון בן לקיש: לווחים (קורות מעץ ארז).

 22.  אך גירסת הערוך, קינים וסנאים וטינא, ולא כפירוש רש"י.
ולא פליגי, מר כי אתריה ומר כי אתריה. (כל אחד כפי מנהג מקומו).
דנה הגמרא: הנהו בי תרי, דהוו דיירי חד עילאי וחד תתאי, והיה הבית של זה והעליה של זה  23 , ואיפחית מעזיבה (התקלקלה המעזיבה שעל תקרת הבית) , כי משי מיא עילאי, אזלי ומזקי לתתאי (וכשהעליון היה נוטל את ידיו, היו המים מזיקים את התחתון). על מי מהם מוטל לתקן את המעזיבה? רבי חייא בר אבא אמר: העליון מתקן.

 23.  רש"י. ועיין במהרש"א שדבריו נאמרו רק לפי המסקנא. אך לפי ההוה אמינא, שנחלקו במחלוקת רבי יוסי ורבנן דמשנתנו, מדובר בשוכר ומשכיר, כמו שפירש רש"י במשנה. אך למסקנא, דפליגי האם על הניזק להרחיק את עצמו או על המזיק, ודאי לא פליגי אלא בשותפין. אבל בשוכר ומשכיר, מודו רבנן שעל התחתון לתקן את הנזק. ומוכח, דסבר רש"י כשיטת התוספות לעיל (ד"ה הבית) דמשנתנו מיירי דוקא בשוכר ומשכיר, ולא בשותפין. ואמנם לפי שיטת הרי"ף והרמב"ם, דאף בשותפים התחתון חייב לתקן, קשה, מדוע כאן סברו חכמים שעל המזיק (העליון) להרחיק את עצמו? וצריך לחלק, בין קלקול בגוף הבית, שאז מוטל על בעל הבית (היינו התחתון) לתקנו, לבין מקרה שאין קלקול ממשי בבית, אלא שהעליון גורם לתחתחון נזק על ידי מימיו, ואז על המזיק להרחיק את עצמו.
ורבי אלעי משום רבי חייא ברבי יוסי אמר: התחתון מתקן.
וסימן לזכור מי אמר כל דין, שנאמר "ויוסף הורד מצרימה". רבי יוסי, הוא שאמר שעל התחתון לתקן.
ודנה הגמרא במחלוקתם:
לימא, רבי חייא בר אבא, ורבי אלעי, בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דמשנתנו קמיפלגי.
למאן דאמר העליון מתקן, רבי חייא בר אבא, וכרבי יוסי דמשנתנו, קסבר, על המזיק להרחיק את עצמו מן הניזק. ולכן על השוכר מוטל לתקן את המעזיבה כדי שלא יזיקו מימיו את המשכיר.
ומאן דאמר תחתון מתקן, היינו רבי עילאי וכרבנן דמשנתנו, קסבר על הניזק להרחיק את עצמו מן המזיק. ולכן על המשכיר מוטל לתקן את המעזיבה.
ומקשינן: וכי תיסברא, שרבי יוסי ורבנן דמשנתנו לענין נזקין (האם על המזיק להרחיק את עצמו או על הניזק) פליגי?! וסבר רבי יוסי שעל המזיק להרחיק את עצמו, ולרבנן, על הניזק.
והא איפכא שמעינן להו! שלרבי יוסי על הניזק להרחיק עצמו, ולרבנן על המזיק.
דתנן במסכת בבא בתרא: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה. כיון ששרשי האילן מזיקין את כתלי הבור.
ובחרוב ובשקמה, ששרשיהם ארוכים יותר משאר אילנות, חמשים אמה.
בין מלמעלה, שהאילן נמוך מן הבור, ושרשיו מגיעין לקרקעית הבור, ובין מן הצד, ששניהם בקרקע שוה, ושרשיו מזיקין את כתלי הבור.
אם הבור קדם, קוצץ את האילן ונותן דמים לבעל האילן  24 . ואם האילן קדם, לא יקוץ! ספק זה קדם ספק זה קדם, לא יקוץ.

 24.  אף על פי שהאילן ניטע שלא כדין, מכל מקום אינו יכול לקוצו בלא לתת את דמיו. כיון שחיוב הרחקה הוא רק מדרבנן, וכאן ההיזק אינו ישיר, אלא רק לאחר זמן, ולכן תקנו חכמים שבדיעבד לא יקוץ אלא בדמים. (רבינו יונה בבא בתרא כה ב).
רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן, לא יקוץ! כיון שזה חופר בתוך שלו, וזה נוטע בתוך שלו. ועל הניזק להרחיק את עצמו שלא יוזק.
אלמא, רבי יוסי סבר, על הניזק להרחיק את עצמו. ורבנן סברי, על המזיק להרחיק את עצמו.
אלא, אי איכא למימר (אם אפשר לומר) , פליגי רבי חייא בר אבא ורבי עילאי, בפלוגתא דרבי יוסי ורבנן דהתם קמיפלגי. ורבי חייא סבר כרבנן, שעל המזיק להרחיק את עצמו, ולכן העליון מתקן. ורבי עילאי סבר כרבי יוסי, שעל הניזק להרחיק את עצמו, ולכן התחתון מתקן.
ורבי יוסי ורבנן דהכא (במשנתנו) במאי פליגי?
בחוזק תקרה קמיפלגי. אינם עוסקים כלל במקרה שהתחתון ניזוק מן העליון, אלא במקרה שהשוכר טוען שהתקרה רעועה, ותובע מן המשכיר לתקנה כדי שלא תיפול.
רבנן סברי, מעזיבה אחזוקי תקרה הוא, כלומר - תפקידה של המעזיבה הוא לחזק את התקרה, ואחזוקי תקרה, על התחתון בעי לאחזוקי. ולכן עליו מוטל לתקן.
ורבי יוסי סבר, מעזיבה אשוויי גומות הוא, כלומר, אין תפקידה לחזק את התקרה, שלענין זה די ביתדות, אלא תפקידה רק ליישר את הריצפה שמעליה, ואשוויי גומות, על העליון לאשוויי. שהרי מלאכת הדיוט היא.
על כל פנים נתבאר לעיל, שלדעת רבי יוסי שעל הניזק להרחיק את עצמו, הוא הדין אם נוטל את ידיו ומזיק לתחתון - על התחתון מוטל לתקן את המעזיבה.
ומקשינן: איני, והאמר רב אשי, כי הוינא בי רב כהנא הוה אמרינן (כשהיינו בבית מדרשו של רב כהנא היינו אומרים): מודה רבי יוסי בגירי דיליה (כלומר במקרה שמזיק לחבירו בידים  25 ), שעל המזיק להרחיק את עצמו. ואם כן, אסור לו ליטול את ידיו ולהזיק בידים לתחתון?

 25.  על פי רש"י (בבא בתרא כב ב). ובשיטה מקובצת בשם הר"י מיגאש (שם) כתב: גירי דיליה הוא במקום שהנזק מגיע לאלתר, ולא רק לאחר זמן. ודעת הרמב"ן (שם), אם הנזק יוצא ממקום הנחתו הוי גירי דיליה. אך כשיוצא הנזק במקום אחר, אינו גירי דיליה. ודעת הרשב"א דבעינן תרתי, גם שיהא הנזק במקום הנחתו, וגם שיהיה מיד, ולא לאחר זמן.
ומשנינן: מדובר בגוונא דפסקי מיא והדר נפלי. כלומר, שאין המים נופלים ישירות על התחתון, אלא לאחר זמן. ותו לא הוי "גירי דיליה", ולכן על הניזק להרחיק את עצמו.
מתניתין:
הבית והעלייה שהיו של שנים, כגון שחלקו כך בנחלת אביהם, זה נטל בית וזה נטל עליה  26 , שנפלו ונהרסו. אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות את ביתו  27  כדי שיוכל לבנות מעליו את עלייתו, והוא אינו רוצה לבנות  28  . הרי בעל העלייה בונה את הבית לבדו, ודר בתוכה עד שיתן לו בעל הבית את יציאותיו, ואחר כך יבנה את עלייתו.

 26.  ומדובר שהתנו ביניהם שישתעבד הבית לעליה כל הימים. ואפילו אם לא התנו בפירוש, מסתמא על דעת כן חלקו. (רשב"ם ב"ב סג ב).   27.  החומה והתקרה התחתונה המוטלים עליו לבנות, והוא יבנה את החומה מן התקרה ולמעלה, ותקרה העליונה של הגג. רש"י. ולכאורה יש לדקדק מדבריו, כדעת הנמוקי יוסף הנזכרת לעיל, דשותפין שחלקו, על התחתון מוטל לתקן את התקרה והמעזיבה, שהרי עליו מוטל לבנותן. אך יש לדחות, שכאן הנדון עד היכן הוא הבית, ובזה ודאי שביתו של התחתון מגיע עד אחר המעזיבה. אך לעיל הנדון הוא על מי מוטל לתקן, ובזה אפשר לומר שאינו חייב לתקן. ועיין עוד בסמ"ע (קסד ס"ק ד) וברש"ש.   28.  יש לדון, האם בעל הבית חייב מדינא לבנות את ביתו כדי שבעל העליה לבנות את עלייתו על גביו, או, שאינו מחוייב, אלא שאם יבנה, חייב לתת לבעל העליה אפשרות לבנות על גביו עליה? ומלשון המשנה "והוא אינו רוצה לבנות", משמע, שאינו מחוייב. וכן דעת הרא"ה והראב"ד. שהשיעבוד אינו מוטל על הגברא, רק על הבית. ואם לא יבנה, אינו חייב כלום. אך בירושלמי כתב, שבעל הבית חייב לבנות את הבית, ובמשנה מדובר במקרה שבעל הבית אינו בפנינו. כגון שברח למדינת הים. אך אם הוא בפנינו, כופין אותו לבנות. ועיין עוד בחזון איש (בבא בתרא סימן ד ס"ק ב וד).
רבי יהודה אומר: אף זה (בעל העליה, שדר בבית) דר בתוך של חבירו, וצריך להעלות לו שכר. ובפשטות טעמו משום דסבר - זה נהנה וזה לא חסר חייב  29 .

 29.  כך ההוה אמינא בגמרא לקמן (עמוד ב). אך למסקנא חייב לשלם משום "שחרוריתא דאשיתא", כלומר, כיון שהמגורים בבית גורמים ללכלוך ונזק מועט בקירות הבית, אין זה נחשב כ"לא חסר", וחייב לשלם. ותנא קמא סבר, דמכיון שהבית משועבד לעליה, לא שייך לומר "זה נהנה וזה חסר". (בבא קמא כ ב). ועיין ברש"י, שאם יושב בביתו ואינו משלם, מיחזי כריבית. והקשו עליו התוספות, מה ריבית שייך כאן, הרי לא הלוהו כלום? ומבאר הקצות החושן (קסד ס"ק ב), מחלוקת רש"י והתוספות תלויה במחלוקת הראשונים הנזכרת בהערה הקודמת. דעת רש"י, שיש חיוב על בעל הבית לבנות את ביתו. ולכן, אם בעל העליה בונה במקומו, הוי כמו הלואה, ושייך בזה "מיחזי כריבית". אך התוספות סברו, שאין חיוב על בעל הבית לבנות, אלא שמוטל שיעבוד על הבית, שאם יבנה חייב לתת לבעל העליה לבנות עליו. ולכן כשבעל העליה בונה, אינו בונה עבור בעל הבית, אלא עבור עצו, ואח"כ מוכרו לבעל הבית. ובזה לא שייך ריבית.
אלא, מה יעשה בעל העלייה?
בונה את הבית ואת העלייה, מקרה את העליונה, ויושב בבית עד שיתן לו את יציאותיו. ובמקרה זה אינו חייב לשלם לו שכר, כיון שאינו נהנה  30 , שהרי עלייתו בנויה, ויכול לגור בה.

 30.  ואף על פי דעדיין בעל הבית חסר, שהרי גורם לו "שחרוריתא דאשיתא", מכל מקום אם אינו נהנה פטור מלשלם על כך. דהוי גרמא בעלמא. רק שאם נהנה חייב לשלם על הנאתו מחמת אותו חיסרון. רש"י. והתוספות הקשו, הרי עדיין הוא נהנה, שאינו צריך לטפס לקומה העליונה? ולכן גרסו "ומקרה את העליה ויושב בתוכה", בתוך העליה, אלא שאינו מניח לבעל הבית להכנס לתוכו עד שישלם לו את יציאותיו. ויש שתרצו את גרסת רש"י, דאין זה נחשב כ"נהנה", כיון שאינה הנאת ממון. (תורת חיים).

דרשני המקוצר[עריכה]