פרשני:בבלי:בבא מציעא נג א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא נג א

חברותא[עריכה]

ואסורים באכילה לזרים בלאו ד"לא יאכל". מה שאין כן במעשר, שהותר באכילה לזרים.
והן נכסי כהן, ויכול לקדש בהן אשה. מה שאין כן מעשר, סתמא דמתניתין כרבי מאיר, דאמר - מעשר ממון גבוה הוא, והמקדש בו לא קידש  60 .

 60.  רש"י. אך בתוספות הרא"ש כתב - "ונראה לפרש דאתי ככולי עלמא, והכי פירושו - נכסי כהן ליקח בהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה. והכי תנן בסוף מסכת בכורים: למה אמרו הבכורים נכסי כהן, שהוא קונה בהם עבדים וקרקעות ובהמה טמאה ובעל חוב נוטלן בחובו והאשה בכתובתה. מה שאין כן במעשר, דתנן פרק קמא דמעשר שני אין לוקחין עבדים וקרקעות ובהמה טמאה מדמי מעשר שני ואם לקח יאכל כנגדן".
ואם נתערבו בחולין, עולים להיתר באחד ומאה. כלומר - אינם בטלים ברוב כמעשר, ורק אם יש מאה חלקים חולין וחלק אחד מעשר מעורבים, נותן חלק אחד לכהן  61 , והשאר מותר  62 .

 61.  וטעמא מפרש בירושלמי (ערלה פרק ב הלכה א) משום גזל השבט. פירוש - כהן. תוספות.   62.  עיין בחולין (צט א), דנחלקו רש"י והתוספות האם דוקא כשנתערבה התרומה מין במינו בעינן אחד ממאה, או אפילו כשנתערבה מין בשאינו מינו.
וטעונין רחיצת ידים והערב שמש קודם אכילתן  63 .

 63.  אם בא לאכול פירות תרומה, צריך ליטול ידיו. שגזרו רבנן טומאה שניה על הידים, ושני עושה שלישי בתרומה. אך למעשר שני אינו צריך ליטול ידיו. ויתרה מזאת אמרינן במסכת חגיגה: "הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח". רש"י.
הרי כל החומרות האלו בתרומה ובכורים, מה שאין כן במעשר". עד כאן המשנה.
ומקשינן: מאי "ועולין באחד ומאה מה שאין כן במעשר", לאו מכלל דמעשר בטיל ברובא?!
ואם איתא לדברי חזקיה, דאף מעשר השוה פחות מפרוטה יכול לפדותו על מעות הראשונות, מדוע בטל ברוב, הא הוה ליה דבר שיש לו מתירין, (על ידי פדיון  64 )  65 , וכל דבר שיש לו מתירין, אפילו באלף לא בטיל  66 ?

 64.  הקשו התוספות: מדוע תרומה בטלה באחד ומאה, והלא יש לה מתירים, אם ישאל על תרומתו? ויש לומר, כהאי גוונא לא חשיב כ"דבר שיש לו מתירין", כיון שאינו מצווה להשאל עליה. ועוד יש לומר, במקרה שכבר נתן את התרומה לכהן, וכבר אינו יכול להשאל עליה.   65.  מבואר, שמעשר שני שאפשר לפדותו חשיב כדבר שיש לו מתירין. והקשה המנחת חינוך (מצוה רפד), דהרי כאן לא שייך לומר "עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר", כיון שמן התורה אינו נפדה, כיון שכבר נתבטל ברוב מדאורייתא, ורק אם רבנן יתקנו שאינו בטל יועיל פדיון, ומה סברא יש לתקן כך? עיין שם שהאריך. ועיין באחיעזר (יו"ד יד-ג), ובקובץ שיעורים (אות כ), ובבית הלוי (ח"ג סי' ל), ואפיקי ים (ח"א סי' ו).   66.  רש"י כתב, שאינו בטל מדרבנן, אך מדאורייתא בטל. (ועיין כס"מ (מעילה ז- ו) שכתב דאינו בטל מדאורייתא. ועיי"ש במל"מ שדחה את דבריו). והטעם, כתב רש"י (ביצה ג ב) - עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ועיין עוד בר"ן (נדרים נב א), ובצל"ח (פסחים ט ב). וכתבו הראשונים (ריטב"א, ותוהרא"ש, ותוס' שאנץ) - דדוקא אם נתערב מין במינו אינו בטל בדבר שיש לו מתירים אך במין בשאינו מינו, בטל. והטעם, כתב הש"ך (יו"ד קב-ד): שאם נפל לשאינו מינו לא שייך לומר "תאכלנו בהיתר", כיון שאין האוכל המעורב נקרא על שמו, אלא על שם האוכל שנתערב בו, ושוב אין לו מתירים. עיי"ש.
והוינן בה: ממאי ד"מה שאין כן במעשר" כונתינו לומר דבטיל ברובא, דלמא במעשר לא בטיל כלל אפילו באחד ומאה?
ודחינן: לא מצית אמרת הכי! דלגבי תרומה, חומרי דתרומה קתני, קולי דתרומה לא קתני! ובודאי כונת המשנה לומר שמעשר קל מתרומה, ואין צריך בו "אחד ומאה", אלא סגי ברוב.
ומקשינן: והא קא תני - "והן נכסי כהן", והיינו קולי דתרומה, שממון כהן היא ולא ממון גבוה כמעשר?
ודחינן: אכתי לא סלקא דעתך לומר שמעשר אינו בטל ברוב כלל, דתניא בהדיא - "מעשר שני בטיל ברובא!
ובאיזה מעשר שני אמרו? במעשר שאין בו שוה פרוטה, ושנכנס לירושלים ויצא, ולקמן יבואר, דבכהאי גונא אין לו תקנה, לא באכילה ולא בחילול ".
אך אם יש בו שוה פרוטה, יכול לחללו, ואינו בטל ברוב. ד"כל דבר שיש מתירין אפילו באלף לא בטיל".
וקשה, אם איתא לדברי חזקיה, ליעבד ליה לדחזקיה, וניחל ליה על מעות הראשונות? ומדוע בטל ברוב, ולא הוי כ"דבר שיש לו מתירין"?
ומשנינן: מדובר במקרה דלא פריק. (לא פדה מעשרות נוספים, ואינו יכול לחללו על מעות הראשונות), ולכן בטל ברוב  67 .

 67.  צריך באור, וכי אינו יכול למצא אדם אחר שפדה את מעשרותיו, ולחלל על כספו? המאירי (נג ב) הביא, דיש מוכיחין מכאן ש"דבר שיש לו מתירים" מיקרי רק אם יש לו מתירים אצלו, ולא על ידי ממון אחר. ועיין שם שדחה את דבריהם.
ומקשינן: אכתי ניתי מעשר בשוי חצי פרוטה דאית ליה  68  , ונצטרפינהו אל המעשר המעורב, ויפדה את שניהם על פרוטה?  69 

 68.  וזה שכיח טפי שיש לו מעשר פחות משוה פרוטה. (שו"ת שאלת יעבץ ח"ב סי' עד).   69.  קושיית הגמרא אינה אלא לדברי חזקיה, שחידש, דמעשר פחות משוה פרוטה יש לו פדיון על ידי צירוף. אבל אילולי דבריו, הוה אמינא שאין לו פדיון כלל. הרמב"ן והריטב"א.
ומשנינן: דאורייתא ודרבנן לא מצטרפי. דהיינו - המעשר המעורב אינו מחוייב אלא מדרבנן, דמדאורייתא - בטל ברוב, אפילו שיש לו מתירין. ואילו המעשר הנוסף שהביא, מחויב בפדיון מדאורייתא, ולכן אינם מצטרפים להחיל קדושת מעשר על פרוטה אחת.
ומקשינן: ניתי דמאי (תבואה הלקוחה מעם הארץ, שחייבת במעשר מדרבנן  70 ), ויצרפו למעשר המעורב, ובכהאי גוונא, הרי חיוב שניהם שוה?

 70.  יש לחקור, מהו גדר "דמאי", האם רבנן גזרו לחשוש למיעוט עמי הארצות שאינם מעשרים, והוי ספק טבל דאורייתא. או דילמא, אין לחוש למיעוט עמי הארצות, אלא רבנן גזרו איסור טבל מדבריהם, כיון שיש מיעוט שאינם מעשרים, אך לא חששו לטבל דאורייתא. ועיין בקובץ הערות (סי' עה אות ו) שהוכיח מסוגיין, כהצד השני, דאם נאמר שחששו לאיסור דאורייתא, אם כן שוב הוי דאורייתא ודרבנן ואינם מצטרפים. ברם עיין באחיעזר (יור"ד סי' יד), ומשמע מדבריו שחיוב דמאי עיקרו מדאורייתא.
ומשנינן: אסור לעשות כן מדרבנן, דלמא אתי לאתויי מעשר ודאי, שחיובו מדאורייתא, ויצרפוהו למחצית המעורבת, ויחללו את שניהם על פרוטה אחת, ונמצא שאותה מחצית שאינה מעורבת נאכלת בלא פדיון.
ומקשינן: ניתי שתי פרוטות, ונחלל עלייהו מעשר בפרוטה ומחצה, ונחלל האי (את מחצית הפרוטה המעורבת) על היאך יתירא?
ומשנינן: מי סברת מעשר שוה פרוטה ומחצה, תפס בקדושה שתי פרוטות?!
לא! פרוטה תפסה שוה פרוטה מהמעשר, וחצי פרוטה לא תפסה, מחצית הפרוטה מעשר כנגדה.
ואם תאמר - המעורב יצטרף להשלים לפרוטה נוספת?
אין לומר כן. דהדר הויא ליה דאורייתא ודרבנן. ודאורייתא ודרבנן לא מצטרפי. כדלעיל.
ואם תאמר, אם כן מדוע לדברי חזקיה יכול לחלל מחצית הפרוטה מעשר על מעות הראשונות, הרי העודף במעות הראשונות לא נתפס בקדושה, ושוב הוי מחצית הפרוטה חולין, ואין בה כח לתפוס פדיון?
יש לומר, משכחת לה, כשחילל את המעות הראשונות על איסר שלם, ולא על פרוטות, ובכהאי גוונא, אפילו אם המעשר שווה שלש פרוטות בלבד נתפס כל האיסר בקדושה, ואפשר לחלל עליו מעשר נוסף, אפילו בפחות משוה פרוטה.
ואם כן קשה, אף כאן נייתי איסר שלם, ויחלל עליו מעשר בפחות מדמיו, ויחלל את המעשר המעורב על הנשאר?
ומשנינן: גזרינן דלמא אתי לאתויי פרוטות, ויעשר בפרוטה ומחצה, ונמצא שוה חצי פרוטה נאכל בלא חילול. הלכך - טוב יותר לומר שיתבטל ברוב.  71 

 71.  רש"י. ועיין בר"ן, תוס' רבינו פרץ, וברמב"ן.
הגמרא חוזרת לבאר דברי הברייתא שהובאה לעיל:
שנינו בברייתא, מעשר שני שנתערב בחולין בטל ברוב, ומדובר במעשר שני פחות משוה, "ושנכנס לירושלים ויצא".
הגמרא סברה כעת, שהברייתא מדברת בשני מקרים שונים, האחד - מעשר שאין בו שוה פרוטה. והשני - מעשר השוה פרוטה, שנכנס לירושלים ויצא.
ומקשינן, אמאי בטל ברוב? וליהדר ונעייליה? כלומר, הרי יש לו מתירים, אם יחזירנו לירושלים ויאכלנו שם  72 ?

 72.  כתבו התוספות, "לעיל גבי אין בו שוה פרוטה, לא פריך הכי. דאיירי ברחוק מירושלים הרבה, ומקרי בהכי אין לו מתירין. אבל הכא, דקתני "משנכנס לירושלים ויצא", משמע אפילו לא יצא אלא פסיעה אחת. ואמאי? ולעייליה?". ובדברי התוספות, עיין עוד בתוספות (עבודה זרה, עג ב ד"ה טבל), וברשב"א ריטב"א ור"ן בסוגיין. ועיין ש"ך (יור"ד קב-ג), ובמה שהביא משו"ת מהרי"ל סי' קס"ד.
ומשנינן: מדובר במעשר שנטמא. ואינו יכול לחזור ולאוכלו בירושלים.
ומקשינן: נפרקיה (יפדהו)?

דרשני המקוצר[עריכה]