פרשני:בבלי:בבא מציעא ס א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

בבא מציעא ס א

חברותא[עריכה]

ואין צריך לומר שאין לערב פירות חדשים בישנים, לפי שיש שרוצים דווקא את הישנים  40 , אבל ישנים בחדשים מותר  41 .

 40.  רש"י פירש שיש בישנים יותר קמח, אבל הרא"ש (כג) והטור (רכח) כתבו שהישנים טובים יותר לאכילה.   41.  רש"י, אבל הרי"ף והרא"ש כתבו שאף ישנים בחדשים אסור מפני שהקונה רוצה לישנן.
באמת אמרו חכמים, במוכר יין רך לחבירו התירו לו לערב יין קשה ברך, מפני שהוא משביחו.  42  הקשה משביח את הרך, אבל אם קנה יין קשה, לא יערב עמו רך  43 .

 42.  צריך ביאור אם משביחו, אם כן פשיטא שמותר, ועיין חוות יאיר קצב אות כא.   43.  רש"י, והטור כתב: "רך מותר לערבו בקשה לעולם".
אין מערבין שמרי יין של חבית זו ביין של חבית אחרת,
אבל הקונה יין נותן לו המוכר את שמריו של אותו יין בתוך היין.
מי שנתערב מים ביינו, לא ימכרנו בחנות, אלא אם כן הודיעו ללוקח שהיין מזוג במים,
ולא ימכור את היין שנתערב בו מים לתגר המוכר בשוק, אף על פי שהודיעו, מפני שאינו שאינו רוצה לקחת את היין המזוג אלא כדי לרמות בו אחרים.
אבל מקום שנהגו כולם להטיל מים ביין, יטילו, ואין צריך להודיע ללוקח וכן מותר למוכרו לתגר.
התגר, מוכר בחנות, נוטל תבואה מחמש גרנות שמכרו לו בעלי התבואה, ונותן את הכל לתוך מגורה אחת, ואף על פי שמערב תבואה מכמה מקומות, מותר לפי שבחזקת כן לוקחים ממנו.
אבל בעל התבואה, אסור לו לערב בתבואתו תבואה ממקומות אחרים, לפי שהלקוחות סומכים על כך שקונים את תבואתו בלבד.
וכן התגר נוטל יין מחמש גתות שונים, ונותן את הכל לתוך פיטום גיגית אחד, ובלבד שלא יהא מתכוין לקנות את רוב התבואה ממקום משובח כדי שיצא קול שהתבואה משובחת, ואחר כך מוסיף לערב בה תבואה פחות משובחת, ומטעה את הלקוחות הסבורים שכל התבואה נלקחה מהמקום המשובח.  44 

 44.  רש"י, והרש"ש פירש שלא התירו לתגר לערב גרנות אלא רק כשאין לו ברירה כגון שיש לו רק מגורה אחת, אבל אם יש לו כמה מגורות ויכול לשים כל גורן במגורה נפרדת אסור לו לערב.
גמרא:
שנינו במשנה: אין מערבין פירות בפירות.
תנו רבנן: אין צריך לומר חדשות מארבע סאין בסלע וישנות משלש סאין בסלע דאין מערבין,
אלא אפילו חדשות משלש סאין בסלע וישנות מארבע סאין בסלע גם כן אין מערבין, מפני שאדם רוצה לישנן  45 :

 45.  הראב"ד בשיטה ביאר, אין צריך לומר שאין מערבין חדשים יקרים (יפים) עם ישנים זולים (שאינם יפים) לפי שמשביח את הישנים בתרתי שמערבם עם חדשים ויקרים, אלא אפילו חדשים זולים וישנים יקרים אין מערבים לפי שיש בחדשים מעלה על הישנים שרוצה לישנם ולשומרם אצלו.
שנינו במשנה: באמת אמרו ביין התירו לערב קשה ברך מפני שהוא משביחו (וכו'):
אמר רבי אלעזר: עדא אמרה, זאת אומרת, כל "באמת אמרו", הלכה היא  46 .

 46.  רש"י פירש: כל היכא דתני באמת הלכה היא ואין לגמגם בה, וכן כתב רבינו יהונתן בשיטה: הואיל שבאמת נשבע שכן הוא להודיענו בא שהלכה כמותו ואין לגמ גם בדבר. והרמב"ם בהקדמתו לפירוש המשניות כתב שההיתר לערב יין קשה ברך הוא הלכה למשה מסיני, וכן כתב בספר המקח לרב האי גאון שער נט: הדא אמרה כל "באמת", הלכה למשה מסיני הוא. ובמהר"ץ חיות תמה על כך דבפשטות כוונת הגמרא שכך הוא המנהג ולא שיש על כך הלכה למשה מסיני עיין שם.
אמר רב נחמן: והא שהתירו לערב יין קשה ברך, דווקא בזמן שהיין נמצא בשלב שהוא בין הגיתות, שעדיין הוא תוסס, וכשמערבו עם יינות אחרים הרי הם תוססים ביחד ונעשים טעם אחד, ובו שנו שמותר לערבן, אבל אם כבר תסס היין אין תועלת במזיגתו עם יין אחר והוא נפגם.
והאידנא, דקא מערבי יינות אפילו שלא בין הגיתות לאחר שנגמרה התסיסה, מדוע אין חוששין לאונאה,
אמר רב פפא: משום דהקונים ידעי וקא מחלי.
רב אחא בריה דרב איקא אמר: הא דמצינו שנוהגים לערב יין אפילו לאחר התסיסה, מני רבי אחא היא,
דתניא, רבי אחא מתיר לערב בדבר הנטעם. וכל הטועם יין המזוג ביין אחר מכיר בכך שהיין מעורב משום כך אין חוששין לאונאה, שהרי הלוקח טועם ממנו קודם שהוא לוקחו.
שנינו במשנה: ואין מערבין שמרי יין ביין אבל נותן לו את שמריו (וכו'):
ומקשינן: כיצד נותן לו את שמריו, והא אמרת רישא אין מערבין כלל שמרי יין ביין,,
וכי תימא, מאי נותן לו את שמריו, דקא מודע ליה ללוקח שבתוך היין נתן את שמריו, הא מדקתני סיפא מי שנתערב לו מים ביינו לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו ללוקח שיש לו מים בתוך היין, ולא ימכרנו לתגר אף על פי שמודיעו מפני שמתכווין לרמות בו אחרים, מכלל, דדווקא שם התירו כשמודיע ללוקח. אבל ברישא, שמערב את השמרים ביין, התירו אף על גב דלא מודע ליה,
אמר רב יהודה: הכי קאמר, אין מערבין שמרים של יין שנעשה אמש ביין של יום, ולא יין של יום בשל יין אמש, משום ששמרי יין זה מקלקלין את יין זה, והוא הדין שאין נותנין שמרי יין זה ביין זה גם אם נעשו באותו זמן  47 ,

 47.  רש"י, אבל הריטב"א כתב שאפילו באותה חבית אין לערב שמרים של אמש בשל יום לפי שמקלקלות אותם.
אבל נותן לו את שמריו של אותו יין שאין שמריו מקלקלין אותו.
תניא נמי הכי: רבי יהודה אומר: השופה, מערה בנחת יין לחבירו, הרי זה לא יערב יין של אמש בשל יום ולא של יום בשל אמש. אבל מערב של אמש בשל אמש ושל יום בשל יום.
אלמא אין איסור לערב שמרים ויין של אותו יין:
שנינו במשנה: מי שנתערב מים ביינו הרי זה לא ימכרנו בחנות אלא אם כן מודיעו וכו':
רבא אייתו ליה חמרא מחנותא, הביאו לו יין מהחנות, מזגיה, הוסיף בו מים כדרכו, וטעמיה. לא הוה בסים, טעמו, ולא היה מבוסם וטוב, שדריה, שלחו חזרה לחנותא,
אמר ליה אביי: והא אנן תנן מי שנתערב לו מים ביין לא ימכרנו וכו' ולא לתגר אף על פי שהודיעו, ואיך החזרת את היין המזוג במים לתגר? הרי הוא יבא למוכרו לאחרים, נמצאת עובר בלפני עוור!
אמר ליה רבא: מזגא דידי מידע ידיע, לפי שאני מוסיף הרבה מים עד שנראה לכל שהיין מזוג ואין חשש שיבא התגר להונות בו אחרים,
וכי תימא יש לחשוש דטפי ומחייליה, שיוסיף התגר יין לאותו יין שמזגו רבא בהרבה מים עד שלא תראה המזיגה לכל אדם, ומזבין ליה לאחרים,
אם כן, אין לדבר סוף, ואף מים יהא אסור למוכרם לחנווני שמא יערבם ביין, אלא על כרחך לא אסרו למכור לתגר אלא דברים שיכול לרמות בהם עצמם את לקוחותיו, כגון למכור לו יין מזוג. אבל יותר מכך אין חוששין:
מקום שנהגו להטיל מים ביין יטילו וכו':
תנא, הכל כמנהג המדינה, למחצה לשליש ולרביע,
אמר רב: ולא התירו לערב סתם, אלא בין הגיתות שנו, כשהיין עוד תוסס, שיש אז מעלה בעירוב היינות, אבל לאחר התסיסה אסור:
מתניתין:
רבי יהודה אומר: לא יחלק החנוני קליות ואגוזין לתינוקות, מפני שהוא מרגילן לבא אצלו, ונמצא מקפח את פרנסת שאר החנוונים. וחכמים מתירין.
וכן לא יפחות החנווני את השער למכור בזול, וחכמים אומרים מותר, ואדרבה המוזיל את המחיר זכור לטוב.
וכן לא יבור את הגריסין מהפסולת המצויה בתוכם, שמתוך כך הוא מרבה במחירם יותר מדי, דברי אבא שאול, וחכמים מתירין.
ומודים חכמים שלא יבור את הפסולת רק מעל פי מגורה - המקום שבו שומר את הפירות, ואילו בפנים השאיר את הפסולת, שאינו אלא כגונב את העין שהלקוחות סבורים שברר את הפסולת מתוך המגורה  48 .

 48.  התוספות יום טוב ביאר, דאף בזמן שאומר המוכר ללוקח בפירוש לא בררתי אלא את הפירות החיצוניים אסור, לפי שעל ידי שרואה בשעת המכירה על פי המגורה שכולם יפות אין עולה על ליבו שיש בפנים פסולת, ומשום כך לא אמרו שהוא גונב את העין אלא כגונב.
אין מפרכסין מייפים לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים:
גמרא:
מאי טעמייהו דרבנן המתירים לחנווני לחלק קליות ואגוזים לתינוקות,
משום דאמר ליה לשאר החנוונים אנא מפליגנא אמגוזי, אני אחלק אגוזים, ואת פליג שיסקי, אתם תחלקו שזיפים (רש"י יומא פא א): שנינו במשנה: ולא יפחות את השער וחכמים אומרים זכור לטוב וכו':
והוינן בה: מאי טעמא דרבנן שבירכו את המוזיל את המחיר?  49 

 49.  כך פירשו רש"י והנימוקי יוסף, ומשמע מדבריהם דפשיטא שמותר להוזיל ולא הוקשה לגמרא אלא מדוע בירכו את המוזיל, ועיין חכמת שלמה (רכח) שהביא תשובת פנים מאירות שאסר להוזיל דבר שאין הוזלתו גורמת לירידת השער, ותמה עליו דבגמרא משמע שמותר להוזיל בכל גווני והטעם של קא מוזיל תרעא אינו אלא סיבה לברכה שיהא זכור לטוב, עיין שם.

דרשני המקוצר[עריכה]