פרשני:בבלי:שבת כב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כב ב

חברותא[עריכה]

מתיב רב אויא מהא דשנינו: (סלע של)  מעשר שני, שחילל עליו פירות מעשר שני, הרי הוא קדוש בקדושת מעשר שני (רש"י כתב דאיירי בדינרים של מעשר שני).
ולכן, אין שוקלין כנגדו דינרי זהב. שאסור להניח את המטבעות הקדושים בצידו השני של המשקל בכדי לדעת מהו משקלם של דינרי הזהב. ואפילו אם הוא שוקל דינר זהב לדעת את משקלו כדי לחלל עליו מעשר שני אחר - גם כן אסור.
אי אמרת בשלמא כי פליגי רב ושמואל היינו במדליק מנר אחד לנר לנר שני, ומחלוקתם היא האם זה נחשב ל"אכחושי מצוה". אבל אם מדליק נר מנר בקינסא, אסר שמואל משום ביזוי מצוה (אף שצורכו הוא צורך מצוה).
וכמו כן יאסור שמואל תשמיש אחר שהוא ביזוי למצוה, גם כאשר מטרתו היא לצורך מצוה. הלכך הברייתא שאמרה שאסור לשקול כנגד כסף של מעשר שני - לא תהוי תיובתא דשמואל.
אלא אי אמרת, דשמואל בקינסא נמי שרי להדליק מנר לנר, וטעמו שהשתמשות של מצוה מותרת.
אם כן, הא דתניא דמעשר שני אין שוקלין בו - תהוי תיובתא דשמואל. דמאי טעמא אסור תשמיש שהוא לצורך מצוה?
ומשנינן: אמר רבה: הטעם שאסרינן לשקול כנגדו, הוא משום - גזירה שמא לא יכוין משקלותיו. כי שמא, לבסוף, כשיראה שדינרי הזהב הם חסרים מהמשקל שזקוק לו, או להיפך, שהם יתרים עליו, ולא יחלל עליהם את המעשר שני, ומפיק להו, והיינו, שישאיר אותן כמו שהן חולין, ויוציאן לשימוש של חולין, ולא יחלל עליהן מעשר שני, ונמצא ששקל דינרי חולין כנגד מעות מעשר שני בלא תועלת למעשר שני.
מתיב רב ששת: כתיב ביחס לנר שבמנורה: "מחוץ לפרוכת העדות, באהל מועד - יערוך אותו אהרן". וכי לאורה של המנורה הוא צריך? והלא כל ארבעים שנה שהלכו ישראל במדבר לא הלכו אלא לאורו של הקדוש ברוך הוא, דהיינו עמוד האש.
אלא, על כרחך - עדות היא המנורה לכל באי עולם שהשכינה שורה בישראל.
והשתא מבארינן מאי עדות היא של המנורה? במה היא מעידה?
אמר רב: זו נר מערבי, שהוא הנר השני שבמנורה מצד מזרח (שהיתה המנורה עומדת ממזרח למערב, והנר השני מצד מזרח נקרא "נר מערבי", שהוא מערבי ביחס לראשון, המזרחי), שנותן בה, באותו הנר, שמן כמדת חברותיה, שאר הנרות, דהיינו חצי לוג.
שכך שיערו חכמים את השיעור שתהא דולקת מערב עד בקר (אף בלילות הארוכים) כדכתיב "מערב עד בקר".
וממנה, מהנר המערבי, היה מדליק, מתחיל ההדלקה, שאותה היה מדליק ראשונה בין הערביים.
ובה, בהטבת הנר המערבי, היה מסיים בבין הערביים את הטבת הנרות, טרם הדלקת הנרות. (הטבת הנרות, משמעותה: ניקוי הנר מדשן הפתילה, ונתינת שמן ופתילה חדשים).
והיינו, שבדרך נס היה מוצא אותה בבוקר דלוקה (שהיתה דולקת במשך כל שעות היממה בדרך נס), ואת שאר הנרות כבויין. ולכן, לא היה מטיב אותה בבוקר אלא היה רק מטיב את שאר הנרות הכבויים, ורק בערב היה מטיב גם את הנר המערבי.
ונס זה, שהיה הנר המערבי דולק בלא להכבות, הוא העדות כי ישראל חביבין לפני המקום.
והשתא מותבינן: והא הכא, במנורה, כיון דקביעי נרות במנורה, ואינו יכול לנתק את הנר המערבי מן המנורה בכדי להדליק בו את שאר הנרות, אם כן, הרי לא סגיא, לא יתכן אחרת, דלא משקיל קינסא (קיסם) ואדלוקי לקינסא מהנר המערבי, ובאותו קינסא ידליק את שאר הנרות.
ואם כן, קשיא הך ברייתא. דחזינן שהיו מדליקים את נרות המנורה זה מזה על ידי קינסא. וקושיה זאת היא בין למאן דאמר לעיל שהטעם שאסור להדליק מנר לנר הוא משום בזויי מצוה, ובין למאן דאמר שהטעם שאסור להדליק מנר לנר הוא משום אכחושי מצוה.
תרגמא רב פפא: במנורה היו כל הפתילות ארוכות. והיו יוצאות חוץ לנר שלהם ומגיעות זו לזו. ואת הפתילה הסמוכה לנר המערבי לצד מערב היה מדליק ממנו, והשאר מדליקם זו מזו. ולא היו מדליקים בקינסא.
ופרכינן: סוף סוף, למאן דאמר שאסור להדליק מנר לנר משום אכחושי מצוה, קשיא עליה מהך ברייתא, דשמעינן מהכא דשרי לאדלוקי מנר לנר.
ומסקינן: קשיא.
מאי הוי עלה? האם ההלכה כדברי שמואל שמותר להדליק מנר לנר.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: חזינא, אי הדלקה עושה מצוה, שהדלקת הנר היא עיקר המצוה של נר חנוכה - מדליקין מנר לנר כשם שבמנורה היו מדליקים מנר לנר (רש"י).
ואי ההנחה במקום ששם תהא דולקת, היא עושה מצוה - אין מדליקין מנר לנר. דכיון שאין עיקר המצוה בהדלקה לכן לא מדליקים מנר לנר (לפי שזהו כעין השתמשות לצורך חול, כיון שאינה עיקר המצוה).
דהא מילתא איבעיא להו לרבנן: האם הדלקה עושה מצוה,  26  או הנחה עושה מצוה?  27 

 26.  כתב הפני יהושע שהדבר פשוט שבנר שבת ויו"ט אין שייך לדון אם הדלקה עושה מצוה, כיון שטעם הדבר שצריך אור הוא משום שלום ביתו ואין נפק"מ אם מניח את זה לדלוק מקודם לכן או שמדליק אחר כך.   27.  השדי חמד הביא חקירה האם מי שסובר שהנחה עושה מצוה, סובר שצריך שההדלקה תהיה ע"י איש, ואפילו שבהדלקת חש"ו גם כן ראוי, אבל אם דלקה מאליה או שנדלקה שלא ע"י בן אדם אינו יוצא ידי חובה, וכמו בשחיטה שצריך דוקא בן אדם, או שאין מעכב אלא רק ההנחה שהיא המצוה, אבל ההדלקה תהיה אפילו מאליה. וכתב שמסתבר שצריך הדלקה של בן אדם.
תא שמע: דאמר רבא: היה תפוש נר חנוכה בידו מעת שהדליקה עד שכבתה ועומד (רש"י: האי לישנא לאו דוקא) בלא להניחה - לא עשה ולא כלום, שלא יצא ידי חובתו.
ומדלא יצא ידי חובתו, שמע מינה: הנחה עושה מצוה. ולכן, כיון שלא הניחה, הוא לא יצא ידי חובתו. אבל, אם הדלקה עושה מצוה - אמאי לא עשה ולא כלום?
ודחינן: שאני התם דאיכא טעמא אחרינא, דלא מינכר ניסא. כי הרואה אומר - לצורכו, לצורך תשמישו, הוא דנקיט לה! ומהא ליכא למילף מינה דעיקר המצוה היא ההנחה.
תא שמע: דאמר רבא: הדליקה בפנים, בתוך ביתו, והוציאה לחוץ, לפתח ביתו - לא עשה כלום.
אי אמרת בשלמא הדלקה עושה מצוה, לכן לא עשה כלום. שהואיל ועיקר המצוה היא ההדלקה, צריך שידליקנה במקום שבו מתקיימת המצוה.
אלא אי אמרת הנחה עושה מצוה - אמאי אם הדליקה בפנים והוציאה אחר כך לחוץ לא עשה כלום? והלא נתקיימה מצות ההדלקה בהנחה בחוץ!?  28 

 28.  יש לדון אם גם במנורה שבמקדש הדלקה עושה מצוה. רש"י כתב כאן "כדאשכחן במנורה", ומשמע שהדלקה עושה בה מצוה, ולפי"ז אם ידליקנה שלא במקומה אין זה מצוה. והמנחת חינוך (מצוה צח) הקשה שהרי נפסק ברמב"ם שהדלקה בזר כשרה והיינו כשהוציא את המנורה לחוץ ונתן לו להדליקה, והרי מקומה של המנורה הוא בהיכל, והדלקה עושה מצוה. המקור חיים נוקט שיש הבדל בין הדלקת המנורה לבין נרות חנוכה, שהחיוב במקדש היה שהמנורה תדלק בשיעור שנקבע לה, ואם כבתה המנורה, זקוק לה וחוזר ומדליקה, וכן יכול להדליק את המנורה ורק אח"כ להוסיף עליה את השמן, אף שבשעת ההדלקה אין מספיק שמן במנורה, אבל בחנוכה כבתה אין זקוק לה וצריך שיעור שמן בנרות קודם ההדלקה, כי ההדלקה עושה מצוה. ובקונטרס דברי סופרים הביא בשם הגרי"ז שזו מחלוקת הרמב"ם והראב"ד, והסביר בזה שלדעת הרמב"ם אין מעשה ההדלקה נחשב כמצוה, אלא המצוה היא בשעה שהם דלוקים, ולכן מותר לזר להדליק. אבל דעת הראב"ד היא שגם ההגדלקה היא חלק ממעשה המצוה, ולכן לכתחילה צריך שתיעשה על ידי כהן.
והא נמי דחינן: התם נמי, בהדליקה בפנים והוציאה, איכא טעמא אחרינא. משום שהרואה הוא אומר: לצורכו כדי להשתמש בו הוא דאדלקה, ולא למצוה. וצריך שיהיה ניכר שהיא הדלקת נר חנוכה  29 .

 29.  המור וקציעה (תרעב) מחדש שאף שאין ברכות מעכבות את קיומן של המצוות, ברכת נר חנוכה דינה שונה. והיא מעכבת, כיון שכל עיקרה לפירסומי ניסא שאם אינו מברך נראה הדבר כאילו הדליק לצרכו ואין ניכר שנעשה לשם מצוה, ונמצא שהברכה היא מוכיחה שההדלקה נעשית לשם מצוה.

דרשני המקוצר[עריכה]