פרשני:בבלי:שבת פג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת פג א

חברותא[עריכה]

ומקשינן: ורבי עקיבא, למאי הלכתא לאיזה ענין איתקש עבודה זרה לנדה, על אף שאינה דומה לה ממש?
שהרי רק למשא הוקשה ולא לאבן מסמא, ואמאי לא לוקשיה עבודה זרה לנבלה, שדומה אליה בהלכותיה לגמרי, ששניהם מטמאים במשא ולא באבן מסמא?
ומתרצינן: אין הכי נמי שיכול היה הכתוב להקישה לנבילה! אלא, להכי איתקש לנדה, לומר לך: מה נדה אינה, אין טומאתה לאברין - אף עבודה זרה אינה לאברין.
ומקשינן: אלא, הא דבעי רב חמא בר גוריא: עבודה זרה ישנה לאברין או אינה לאברין? תיפשוט ליה מהא דאמרן, כי בין לרבנן בין לרבי עקיבא, דאינה מטמאה עבודה זרה לאברין?
ומתרצינן: רב חמא בר גוריא - כרבה מתני לה לפלוגתא דרבנן ורבי עקיבא. ובעי לה אליבא דרבי עקיבא, כדמתרצינן לעיל אליבא דרבה.
מיתיבי: תניא: עבודה זרה הרי היא מטמאה כשרץ, וגם משמשיה מטמאים כשרץ.
רבי עקיבא אומר: עבודה זרה מטמאה כנדה, ואילו משמשיה מטמאים כשרץ.
בשלמא לרבי אלעזר, ניחא הא דקתני בדברי תנא קמא דעבודה זרה כשרץ. שהרי לדבריו אכן סברי רבנן דעבודה זרה אינה מטמאה במשא ודינה לגמרי כשרץ.
אלא לרבה, קשיא. שלדבריו אפילו לרבנן מטמאה עבודה זרה במשא, ואם כן אין דינה כשרץ?
ומתרצינן: אמר לך רבה: מי אלימא הך ברייתא ממתניתין במסכת עבודה זרה, דקתני בה דלרבנן עציו ואבניו ועפריו של בית עבודה זרה מטמאין כשרץ. ואוקימנא: מאי "כשרץ"? - דלא מטמא באבן מסמא, ולא שיהא דינם לגמרי כשרץ שאף במשא לא יטמאו.
הכי נמי ברייתא דקתני כשרץ היינו - דלא מטמא באבן מסמא, אבל במשא מטמא.  1 

 1.  וסברת המקשה. דמברייתא מוכח יותר דאינה מטמאה במשא דקתני ע"ז ומשמשיה כשרץ, משמע ע"ז דומיא משמשיה דאינם מטמאין במשא. תוד"ה מיתיבי. ולעיל יב, א כתבו התו' בד"ה מי, דהברייתא דרכה לפרש טפי ממתניתין, ולפי"ז י"ל דהמקשן סבר דמהברייתא מוכח יותר, מדלא פירשה דכשרץ היינו רק לענין אבן מסמא, עפ"י גהש"ס לרע"א.
מיתיבי מהא דתניא: נכרי ונכרית שגזרו חכמים עליהם שיטמאו כזבים, וכן עבודה זרה, וכן משמשיה - הרי הן טמאין, ולא היסטן. שאם הוסטו, דהיינו שנשאו אותם, אין הנושא אותם טמא, לפי שאינם מטמאים במשא.
וסלקא דעתין עתה לפרש לשון "היסטן" - שאחרים הסיטו את הטומאה, ולא כבכל הש"ס שמשמעו שהאדם הטמא הסיט אחרים.
רבי עקיבא אומר: הן והיסטן, שאף במשא הן מטמאין.
בשלמא לרבי אלעזר, ניחא הא דלרבנן עבודה זרה אינה מטמאה במשא.
אלא לרבה קשיא, דלדבריו אף לרבנן עבודה זרה מטמאה במשא?
ומתרצינן: אמר לך רבה: וליטעמיך, דברייתא כפשוטה, וכי נכרי ונכרית נמי נאמר בהם "הן ולא היסטן", שאינם מטמאין במשא!?
והתניא: נאמר בפרשת זיבה "דבר אל בני ישראל". ודרשינן: בני ישראל מטמאין בזיבה ואין נכרים מטמאין בזיבה. אבל גזרו חכמים עליהן שיהו כזבין לכל דבריהם, אפילו כשלא ראו זוב.
הרי, שהנכרים מטמאין אפילו במשא, מדקאמר שיהו כזבין לכל דבריהם.
אלא, על כרחך, האי ברייתא משובשת היא, וצריך להגיה ולתרץ אותה, ואם כן גם רבה מתרץ ומגיה לטעמיה את לשון, דהכי קאמרה:
נכרי ונכרית - הן והיסטן ואבן מסמא שלהן - מטמאים.
עבודה זרה היא והיסטה מטמאים, אבל לא מטמאת אבן מסמא שלה, וכמו שהעמיד רבה את המחלוקת, דלרבנן עבודה זרה מטמאה במשא ולא באבן מסמא.
רבי עקיבא אומר: עבודה זרה מטמאה היא והיסטה ואבן מסמא שלה. שאף באבן מסמא מטמאת העבודה זרה.
ורבי אלעזר, מתרץ לטעמיה דהכי קתני בברייתא: נכרי ונכרית מטמאים - הן, והיסטן, ואבן מסמא שלהן.
עבודה זרה רק היא מטמאה ולא היסטה, שאף במשא אינה מטמאה, אלא במגע בלבד.
ורבי עקיבא אומר: עבודה זרה - מטמאה היא והיסטה, דמטמאה במשא אך לא באבן מסמא.
מתקיף לה רב אשי בין לרבה ובין לרבי אלעזר:
אם הפירוש ל"היסטן" בברייתא הוא שהסיטו אותן אחרים, דהיינו שנכרי ונכרית ועבודה זרה מטמאים במשא - מאי "הן טמאים" דקאמרי רבנן ורבי עקיבא?
והרי פשיטא שהן עצמן טמאים? שאם לא כן מה שייך לדבר על היסטן, ולא היה להם להזכיר כלל מטומאת עצמן, אלא לחלוק אי עבודה זרה מטמאת בהיסט או לא.
אלא, אמר רב אשי: הכי קאמר:
נכרי ונכרית בין הן שהסיטו את אחרים (זהו פירוש הא דקתני "היסטן", שהוא ככל היסט שבש"ס, שהטמא הסיט אחרים), ובין אחרים שהסיטו אותן (זהו פירוש הא דקתני "הן") דהיינו שנשאו אותם במשא הרי הם טמאים, כיון שגזרו חכמים עליהם שיהיו כזבים.
והזב מטמא בין בהיסט, כשהסיט הזב דבר אחר, ובין במשא, כשאחרים נשאו אותו.
עבודה זרה שהסיטה אחרים - הן טהורין, שאין בה טומאת היסט. אחרים שהסיטו אותה - טמאים משום טומאת משא.
רב אשי מתרץ לה כרבה, דלרבנן עבודה זרה מטמאה במשא, דהוקשה לנדה. אבל לא באבן מסמא, משום דהוקשה גם לשרץ. והוא הדין שאינה מטמאה בהיסט כדין שרץ.
משמשיה, בין הן שהסיטו את אחרים ובין אחרים שהסיטו אותן - טהורים. שאפילו טומאת משא אין במשמשים אלא טומאת מגע בלבד.
רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית ועבודה זרה, בין הן שהסיטו את אחרים, ובין אחרים שהסיטו אותן - טמאים. שעבודה זרה נמי מטמאה בהיסט, והוא הדין באבן מסמא, דהוקשה לגמרי לנדה.
משמשיה, בין הן שהסיטו אחרים, ובין אחרים שהסיטו אותן - טהורין. שלכך הוקשה עבודה זרה לשרץ, למעט משמשים מטומאת משא וכל שכן מטומאת היסט.
והכי קתני בברייתא לרב אשי אליבא דרבה:
נכרי ונכרית - הן (כשנשאו אותם) והיסטן.
עבודה זרה - היא ולא היסטה.
משמשיה - לא הן ולא היסטן.
רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית ועבודה זרה הן והיסטן, משמשיה לא הן ולא היסטן.
ואליבא דרבי אלעזר מתרץ לה רב אשי הכי:
נכרי ונכרית - הן והיסטן.
עבודה זרה ומשמשיה - לא הן ולא היסטן. (שאף עבודה זרה עצמה אינה מטמאה במשא, וכל שכן בהיסט).
רבי עקיבא אומר: נכרי ונכרית הן והיסטן. עבודה זרה היא ולא היסטה. (דעבודה זרה מטמאה במשא ולא בהיסט. וכן לא באבן מסמא, שדין אחד להם).
משמשיה לא הן ולא היסטן.
ומקשינן אדרב אשי:
עבודה זרה - בשלמא אחרים שהסיטו אותה משכחת לה.
אלא, היא שהסיטה אחרים - היכי משכחת לה? כיצד יתכן שהעבודה זרה תסיט דבר אחר.
ומתרצינן: אמר רמי בריה דרב ייבא: משכחת לה כדתנן במסכת זבים:
אם היה נמצא הזב בכף מאזנים אחת. וכנגדו אוכלין ומשקין מוטלין בכף המאזנים השניה:
הרי אם כרע הזב, שירדה הכף שבה נמצא הזב ועלתה כנגדה הכף שבה האוכלין ומשקין - טמאין האוכלין והמשקין משום טומאת היסט, שהרי הסיטן הזב.
ובכי האי גוונא משכחת לה בעבודה זרה, שהיתה בכף מאזנים, והכריעה כובדה את הכף, ובכך "הסיטה" את הדבר המוטל על הכף השניה.

דרשני המקוצר[עריכה]