פרשני:בבלי:שבת קלב א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קלב א

חברותא[עריכה]

ועוד איכא למיפרך: מה להנך,  שכן אם עבר זמנה של מצוה - בטלה. הלכך ראוי שידחו. מה שאין כן במילה, שאם לא מל בשמיני יכול עדיין למול בתשיעי.
אלא היינו טעמא דרבי אליעזר: דאמר קרא "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". ולמצות מילה שתדחה שבת לא בעינן הך קרא, כיון דאתיא מהלכה למשה מסיני. והפסוק "ביום השמיני" מרבה: ואפילו בשבת, למכשירי מילה,
ומקשינן: וליכתוב רחמנא במילה, וליתו כל הנך, וליגמרו מינה?
ומתרצינן: משום דאיכא למיפרך: מה למילה שכן נכרתו עליה שלש עשרה בריתות, שבפרשת ברית אברהם אבינו הוזכרה המילה "ברית" י"ג פעמים.
והוינן בה: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר, אלא במכשירי מילה. אבל מצוות מילה גופא דברי הכל דוחה שבת. מנלן הא?
אמר עולא: הלכה למשה מסיני.
וכן אמר רבי יצחק: הלכה למשה מסיני.
מיתיבי: מניין לפיקוח נפש שדוחה את השבת?
רבי אלעזר בן עזריה אומר: ומה מצות מילה, שהיא תיקון אחד מאבריו של אדם, דוחה את השבת. קל וחומר לפיקוח נפש שדוחה את השבת.
והשתא מקשינן: ואי סלקא דעתך שהיתר מילה בשבת הוא הלכה למשה מסיני, קל וחומר מהלכה למשה מסיני מי אתי? וכי למדין "קל וחומר" מ"הלכה"?
והתניא במסכת נזיר: אמר רבי עקיבא: דנתי קל וחומר לפני רבי אליעזר, שרביעית דם מן המת מטמא את הנזיר ב"טומאת אהל", והוא מגלח עליה.
והכי דריש רבי עקיבא: ומה עצם בגודל שעורה, שאינה מטמאה אדם באהל, נזיר נטמא על ידה. רביעית דם, שמטמאה אדם באהל, אינו דין שנזיר יגלח עליה תגלחת טומאה?
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא. עצם כשעורה שהוא מטמא, זה הלכה למשה מסיני. ואילו רביעית דם שתטמא, וכי אתה בא ללמוד אותה ב"קל וחומר"? והרי אין דנין קל וחומר מהלכה למשה מסיני.
ואף אנו לא נוכל ללמוד פקוח נפש בקל וחומר ממילה אם נאמר שהיא הלכה למשה מסיני. אלא בהכרח שדין דחית השבת מחמת מצות מילה אינו מהלכה למשה מסיני אלא מלימוד מהתורה.
אלא, אמר רבי אלעזר: מילה שדוחה שבת,, אתיא מגזירה שוה "אות - אות".
בשבת כתיב: "כי "אות" היא ביני וביניכם לדרתיכם".
ובמילה כתיב: "והיה "לאות" ברית ביני וביניכם". מה להלן שבת, אף מילה היא בשבת.
ופרכינן: אלא מעתה, שתיבת ש"אות" בשבת נדרשת לגזירה שוה, תפילין, דכתיב בהן נמי "אות", לידחי שבת?
אלא, לעולם גזירה שוה "אות אות" לא נאמרה בסיני. ואין אדם דן גזירה שוה מעצמו.
ומילה דדחיא שבת אתיא מגזירה שוה שנאמרה בסיני "ברית" דכתיב במילה, מ"ברית" דכתיב בשבת: "לעשות את השבת לדורותיכם "ברית" עולם.
ופרכינן: אם כן, גדול שלא נימול בזמנו, דכתיב ביה "ברית", שנאמר "וערל זכר אשר לא ימול ... את בריתי הפר" (ופסוק זה בגדול נאמר, שהרי כתוב בו עונש כרת) לידחי שבת, ואנן אמרינן שרק מילה בשמיני דוחה שבת.
אלא, מילה אתיא מגזירה שוה "דורות דו רות".
בשבת כתיב: "לדורותיכם ברית עולם".
ובמילה כתיב: "ובן שמונת ימים ימול לכם כל זכר לדורותיכם".
ופרכינן: אם כן, ציצית דכתיב ביה "דורות" (במדבר טו לח) "על כנפי בגדיהם לדורותם", לידחי שבת.
אלא אמר רב נחמן בר יצחק: דנין מילה דכתיב בה אות, ברית, ודורות, משבת דכתיב בה אות ברית ודורות. לאפוקי הנך, תפילין וציצית, ומילת גדול יותר מח' ימים, דרק חד חד מהנך קראי הוא דכתיב בהן, ולא שלשתן.
ורבי יוחנן אמר: אמר קרא (ויקרא יב ג) "וביום השמיני ימול בשר ערלתו". מדכתיב "ביום השמיני", ולא כתיב "בשמיני" דרשינן: אפילו בשבת.
(ורבי אליעזר דדריש "ביום" למכשירי מילה, סבירא ליה דמילה דחיה שבת מ"הלכה", ופיקוח נפש לא דרשינן בקל וחומר מהלכה, אלא יליף מקראי אחריני כדאיתא ביומא פה ב).
אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: אלא מעתה, טמאים שהוצרכו להביא קרבן והם מחוסרי כפרה, דכתיב בהו "ביום השמיני", האם הכי נמי דדחו שבת?
ומתרצינן: ההוא "ביום" דכתיב במחוסרי כפרה, מיבעי ליה למידרש שמביאין קרבנותיהן ביום ולא בלילה.
ופרכינן: האי "ביום" דכתיב במילה, נמי מיבעי ליה למידרש שזמן מילה הוא ביום ולא בלילה?
ומתרצינן: ההוא מ"בן שמנת ימים" נפקא, שמשמעו שיהיה ביום השמיני ולא בלילו.
ודחינן: האי דרשא שמביאין קרבנות ביום ולא בלילה, נמי מ"ביום צוותו" ילפינן, שיהיה ביום ולא בלילה.
ומבארינן: אף על גב דנפקא מ"ביום צוותו", איצטריכא.
משום דסלקא דעתך אמינא: הואיל וחס רחמנא עליה, על מצורע, זב ויולדת, לאתויי קרבן בדלות, דהיינו שני תורים בלבד, אפילו בלילה נמי ליתי.
קא משמע לן קרא ד"ביום" דכתיב בהו, שאינם מביאים קרבנם אלא ביום.
מתקיף לה רבינא: אלא מעתה, שמתוך שהוכשרו להביא בדלות, סלקא דעתן להכשיר גם בלילה, אם כן, יהא זר כשר בהן? ויהא אונן (הממתין לקבורת קרובו שמתאבל עליו) כשר בהן?
ומתרצינן: הא אהדריה קרא דכתיב בהו "ביום", לפסול בהם לילה, וגלי לן, שכל תורת שאר הקרבנות עליהם.
רב אחא בר יעקב אמר: גבי מילה אמר קרא "שמיני". שמיני - אפילו אם הוא בשבת.
ופרכינן: האי "שמיני" מיבעי ליה למעוטי מילה ביום שביעי?
ומתרצינן: בן יום שביעי, מקרא דכתיב "בן שמונת ימים" נפקא.
ותו פרכינן: ואכתי תרוויהו מיבעי ליה, חד למעוטי יום שביעי, וחד למעוטי יום תשיעי?
דאי מחד קרא, הוה אמינא שרק יום שביעי הוא דלא כשר, משום דלא מטא עדיין זמנייה. אבל משמיני ואילך תמיד זמניה הוא. הילכך צריכנן לתרי קראי, "שמיני", "ובן שמונת ימים".
אלא מחוורתא כדדרש רבי יוחנן: "ביום", ואפילו בשבת.
תניא כוותיה דרבי יוחנן, דיליף "מביום" ודלא כרב אחא בר יעקב דדרש מ"שמיני".
והכי תניא: "שמיני ימול", אפילו בשבת. ומה אני מקיים "ומחלליה מות יומת", בשאר מלאכות חוץ ממילה.
או אינו, אלא אפילו מילה בכלל אזהרת שבת. ומה אני מקיים "שמיני ימול", לדרוש חוץ משבת.
תלמוד לומר "ביום" - אפילו בשבת.
והיינו, כדדרש רבי יוחנן.
אמר רבא: האי תנא דברייתא, מעיקרא כשאמר שמיני אפילו בשבת, מאי קא ניחא ליה שאין מילה בכלל הכתוב "מחלליה מות יומת". ולבסוף כששאל אולי יתכן שאף מילה בכלל אזהרת שבת - מאי קשיא ליה בטעם הראשון?
ומבארינן: בתחילה הכי קאמר: "שמיני ימול", אפילו בשבת. ומה אני מקיים "מחלליה מות יומת" בשאר מלאכות חוץ ממילה, אבל מילה דחיא שבת.
מאי טעמא?
קל וחומר הוא.
ומה צרעת, שטומאתה דוחה את העבודה, שהרי לא הותרה קציצת הבהרת כדי להכשירו לעבודה,

דרשני המקוצר[עריכה]