פרשני:בבלי:שבת כז א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כז א

חברותא[עריכה]

שלשה על שלשה בשאר בגדים שאינם של צמר ופשתים, שנטמאים בשאר טומאות (ולא בטומאת נגעים) לרבי שמעון בן אלעזר  מנא ליה? דהואיל ובגדים שהתורה פירשה בהם טומאת נגעים אינם אלא של צמר ופשתים - מנא ליה דין טומאה בטומאות אחרות בבגד שיש בו שלשה טפחים על שלשה טפחים בשאר מינים, והרי יש לנו ללמוד סתום מהמפורש, והמפורש בטומאת נגעים הוא דוקא צמר ופשתים!? ומתרצינן: נפקא ליה מקרא דכתיב בפרשת טומאת שרצים: "מכל כלי עץ או בגד או עור או שק" - "או" ריבוי הוא.
דתניא: "בגד". אין לי אלא בגד שלם, בגד של שלשה טפחים על שלשה טפחים בשאר מיני בגדים שאינם צמר או פשתים - מניין שנטמא?
תלמוד לומר "או בגד".
ומקשינן: ואביי, דסבירא ליה אליבא דרבי שמעון בן אלעזר ששאר בגדים אינם מקבלין טומאה אף בשלשה על שלשה, האי יתורא "או בגד" - מאי עביד ליה?
ומתרצינן: האי קרא מיבעי ליה, לרבות בגד של שלש על שלש אצבעות בצמר ופשתים, דמטמא בטומאת שרצים.
ורבא אמר לך: על כרחך קרא לרבויי לשלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים הוא דאתא. כי ביחס לרבות דין קבלת טומאה בבגד של שלש על שלש אצבעות שיטמא בטומאת שרצים לא בעינן קרא, כיון דגלי רחמנא גבי נגעים, והוא הדין נמי לשרצים (דילפינן שרצים מנגעים בבנין אב).
ואביי אמר לך: איכא למיפרך: מה לנגעים דחמירי, שכן אפילו חוט שתי וערב מטמא בהם, תאמר בטומאת שרצים שמטמאה רק בגד ארוג.
ואידך, (רבא) אמר לך: אי סלקא דעתך נגעים חמירי ולהכי ליכא למילף מינייהו, לכתוב רחמנא דין קבלת טומאה גבי טומאת שרצים, וליתו נגעים מינייהו. אלא על כרחך, קרא קאתי לרבויי שלשה על שלשה בשאר בגדים.
ואידך, (אביי) אמר לך: טומאת נגעים מטומאת שרצים לא אתו. משום דאיכא למיפרך: מה לטומאת שרצים, שכן מטמא בשיעור קטן כעדשה, תאמר בנגעים דבעינן שיעור גריס.
וסברת רבא: כיון דהוי גילוי מילתא בעלמא דג' על ג' בצמר ופשתים חשיב בגד, הוא הדין לטומאת שרצים. תוד"ה שכן.
אמר אביי: האי תנא דבי רבי ישמעאל, דאמר דאין מקבל טומאה אלא בגד של צמר ופשתים - מפיק, מוציא (היינו חולק) מאידך תנא דבי רבי ישמעאל, דמרבי שאר בגדים לטומאת שרצים.
דתני דבי רבי ישמעאל: כתיב גבי טומאת שרצים: "מכל כלי עץ או בגד או עור". והכי דרשינן: "בגד", אין לי אלא בגד של צמר ופשתים, מניין לרבות צמר גמלים וצמר ארנבים, נוצה של עזים, והשירין (משי),, והכלך, בגד העשוי מפסולת של משי, והסריקין, בגד העשוי מנעורת של משי.
תלמוד לומר: "או בגד". "או" מרבה שאר מינים.
ומדמרבינן שאר מינים לקבלת טומאת שרצים שמע מינה דהך תנא דבי רבי ישמעאל פליג אאידך תנא דבי רבי ישמעאל.
רבא אמר: כי לית ליה להך תנא דבי רבי ישמעאל דרישא בשאר בגדים, שאין בגדים משאר מינים מקבלין טומאה, היינו רק בגדים קטנים שהם בשיעור שלש על שלש אצבעות. אבל אם בשאר בגדים יש שיעור של שלשה על שלשה טפחים - אית ליה שגם הם מקבלים טומאה.
ותמהינן: והא רבא הוא דאמר לעיל שלשה על שלשה טפחים בשאר בגדים דוקא לרבי שמעון בן אלעזר אית ליה דמקבלין טומאה. אבל לתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה בהו דין קבלת טומאה!?
ומבארינן: הדר ביה רבא מההיא דלעיל, וסובר רבא אף לתנא דבי רבי ישמעאל שלשה על שלשה בשאר מינים מקבלין טומאה (ובהא פליג על אביי, דלאביי אליבא דתנא דבי רבי ישמעאל לית ליה כלל קבלת טומאה. ורבא סבירא ליה אליבא דתרוויהו דטומאת שלש על שלש אצבעות ליכא, אבל שלשה על שלשה טפחים איכא).
ואי בעית אימא לך: הא שמעתא לאו רבא אמרה, אלא רב פפא אמרה. ורב פפא הוא דמוקי להנך תרי תנאי דבי רבי ישמעאל בחדא שיטה.
דרב פפא אמר: "אף כל צמר ופשתים" דקאמר תנא דבי רבי ישמעאל דרישא, לאו למימר דאין שאר מינים מקבלין טומאה, דודאי גם הם מיטמאו. אלא קאתי לאתויי דין שאר בגדים לכלאים, דאין איסור כלאים אלא בצמר ופשתים  60 .

 60.  ומשום מראית העין אסרו חכמים תערובת של קנבוס עם צמר, לפי שהקנבוס דומה לפשתן. וכתב הרמ"א (רחצ, ב) שבמקום שמצוי קנבוס לא שייך מראית העין, כי הכל יודעים שיש קנבוס ואין כאן איסור כלאיים. ובהגהת בית הלל כתב כי בהיותו בוילנא בשנת ת"י והיה באותה עת וכו' הרב חלקת מחוקק וחקרנו ודרשנו אחר זה, וקרינו את כל החייטים וכו' ולא היו יכולים להבחין איזה הוא של פשתן ואיזה הוא של קנבוס, ותיכף ומיד עשינו תיקון שלא לקנות בגד קנבוס עד שנעשה בפני ישראלים בכשרות, וכן הוא ראוי ונכון למנות ממונים על זה וכו' עכ"ל.
ותמהינן: כלאים - הא בהדיא כתיבי ביה "לא תלבש שעטנז צמר ופשתים יחדיו"!? ומבארינן: סלקא דעתך אמינא, הא דפירשה תורה שאיסור כלאים הוא בצמר ופשתים, הני מילי דרך לבישה, אבל בהעלאה שמשימם עליו, אימא אף כל תרי מיני אסור, להכי אשמועינן תנא דרישא דאף לענין העלאה אין איסור כלאים אלא בצמר ופשתים.
ותמהינן: וכי לאו קל וחומר הוא?
וכי מה לבישה, דקא מיתהני כולי גופיה מכלאים, אמרת העשוי מצמר ופשתים, אין, יש בו איסור לבישה, אבל מידי אחריני לא אסר רחמנא. העלאה, שהיא פחותה מלבישה, לא כל שכן שלא תהא אסורה אלא בבגד העשוי מצמר ופשתים?
ומסקינן: אלא הא דרב פפא - בדותא היא.

דרשני המקוצר[עריכה]