פרשני:בבלי:שבת קכב ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קכב ב

חברותא[עריכה]

ומשנינן: התם נמי, כי מדלקי הנכרי -  אדעתא דרובא מדלקי.
ונמצא שהדליק הנכרי לצורך ישראל.
ובמחצה על מחצה הדבר ספק לצורך מי הדליק  52 .

 52.  רש"י. ולהלן קנא א פירש רש"י שאסור משום שעושה לצורך שניהם. אבל בספק לצורך מי עשה, מותר. והשו"ע (שכה, ט, טז) פסק שבכל ספק אם נעשה מלאכה לצורך ישראל אסור, וכפירוש רש"י כאן. וכתב הביאור הלכה (רעו, ב ד"ה מחצה) שאם יש שני ספיקות מותר.
אבל נכרי שהיה יחד עם ישראל, והדליק הנכרי לצרכו, הרי עיקר הדלקתו היא לעצמו, ועל אף שידע שיש כאן ישראל וידע כי גם הוא יהנה מהאור. שעל כגון זה אמרינן "נר לאחד נר למאה", כיון שאינו מרבה בהדלקתו לצורך ישראל.
שמואל איקלע לבי אבין תורן (שם מקום).
אתא ההוא נכרי, אדליק שרגא.
אהדרינהו סובב שמואל לאפיה את פניו מהאור.
כיון דחזא שמואל דאייתי שהביא הנכרי שטר וקא קרי בו, אמר שמואל: אותו נכרי - אדעתא דנפשיה הוא דאדליק  53 .

 53.  השו"ע (רעו ב) פסק שאם יש הוכחה שהנכרי עושה לצורך עצמו, כגון שהוא משתמש בנר מיד, מותר, וכמעשה דשמואל. וכתב המגן אברהם (שם) שמדובר שאין אנו יודעים לצורך מי הדליק. אבל אם ידוע שעשה "אף" לצורך ישראל (אפילו מועטים) אסור. והביאור הלכה הביא שיש מקילים בזה (וכך נהגו להביא גוי שידליק נר ויהנה הנכרי קצת, ובודאי שעושה גם לצורך ישראל), ומי שסומך להקל אין למחות בידו.
אהדרינהו איהו לאפיה לגבי שרגא. החזיר אז שמואל את פניו כלפי אור הנר.

מתניתין:

א. כל הכלים שיש להם דלתות בצידן, כגון ארונות, הרי הם ניטלין, מותר לטלטל אותם בשבת, וגם דלתותיהן ניטלין עמהן. אף על פי שנתפרקו הדלתות מן הכלים, בשבת.
שהרי אינן דומין דלתות הכלים שהתפרקו, לדלתות הבית שהתפרקו, שאותן אסור לטלטל כשנתפרקו.
לפי שדלתות הבית אינן "מן המוכן" לטלטול, כי אין להם תורת כלי, לא לפני שהתפרקו מהבית, ולא לאחר שהתפרקו ממנו.  1 

 1.  ברמב"ם פכ"ה ה"ו כתב: דלתות הבית אף על פי שהן כלים, לא הוכנו לטלטל. לפיכך אם נתפרקו אפילו בשבת אין מטלטלין אותם. ובמג"א באר את דבריו. ועיין בביאור הלכה סי' ש"ח סעיף ט' שכתב כי יש הבדל להלכה בין רש"י לרמב"ם בכיסוי של בור בקרקע, שתורת כלי עליו, האם מותר לטלטלו.
ולכן, כשנתפרקו אסור לטלטלן. מה שאין כן דלתות הכלים, שהן היו מוכנות לטלטול בכניסת השבת "אגב אביהן", וכפי שיתבאר בגמרא.  2 

 2.  ויש לעיין בכלי שהתפרק, כמו כפתור שהתנתק מבגד או זכוכית של משקפים שיצאה ממקום מושבה, שהחלק שהתפרק כשלעצמו אינו שבור אלא הוא חלק מכלי, וראוי להחזירו כמות שהוא, אם מותר לטלטלו. ואפשר שיש לחלק בין דלתות שהתפרקו, שאין צריך אלא להחזיר את הדלתות, למקום שצריך תקון של מלאכה בהחזרה, ואולי בכהאי גונא לא הותר לטלטלו. תהלה לדוד
ב. נוטל אדם בשבת:
קורנס, פטיש, - כדי לפצע לפצח בו את האג וזין.
קרדום - לחתוך בו בשבת את הדבלה (קבוצת תאנים מיובשות, שמדביקין אותן ביחד).
מגירה, כעין משור, שחותך היטב דברים עבים - לגור לחתוך בה את הגבינה.
מגריפה - לגרוף בה את הגרוגרות. התאנים היבשות מן החביות.
ואת הרחת ואת המלגז המיועד להפוך בו את הקש - לתת עליו אוכל, ולהאכיל באמצעותו את האוכל לילד קטן. את הכוש ואת הכרכר, כלי טויה ואריגה דקים - לתחוב בו לתחוב אותם בתוך פירות רכים ולאכול אותם.
מחט קטן של יד, המיועד לתפירת בגדים - ליטול בו את הקוץ שנתחב בבשרו.
ומחט גדול של סקאים, שתופרים בו שקים - כדי לפתוח בו את הדלת.
גמרא:
פשנינו במשנה: כל הכלים ניטלין, ואף על פי שנתפרקו בשבת, מותרין דלתותיהן בטלטול.
קא סלקא דעתין דהכי קאמר תנא דמתניתין: אף על פי שנתפרקו הדלתות מהכלים ביום השבת עצמו הרי הם מותרים בטילטול. ולא מיבעיא, וכל שכן, אם נתפרקו הדלתות ביום חול, לפני השבת, שפשוט כי מותר לטלטלן.
והוינן בה: והא אדרבה! דוקא אם התפרקו בשבת יש לנו להתיר לטלטלן היות שבכניסת השבת הן היו מוכנין על גבי אביהן, שהיו אז חלק מהכלי וראויין לטלטול.
אבל אם נשברו בחול, הרי אין הם "מוכנין" על גבי אביהן בכניסת השבת, והיה מקום לאוסרם בטלטול!
ואם כן, היתה המשנה צריכה לכתוב "אף על פי שנתפרקו בחול"?  3 

 3.  בתוספות הקשו, מאי שנא משברי כלי חרס שמותר יותר לטלטלם כשנשברו בערב שבת יותר מאשר נשברו בשבת. ותירצו, דהכא הדלתות שנתפרקו נחשבות ככלי דעומדות הם לחזור למצבם הקודם ולהתחבר לכלים שהיו מחוברות אליהם קודם. אבל בשברי כלי חרס אין הם נחשבים ככלים אלא מחמת שראויים הם למלאכה אחרת, ולכן כשנשברו בשבת אסורים הם יותר, דשברי הכלים נחשבים כנולד וכדבר חדש כאשר הם נשברו בשבת.
ומשנינן: אמר אביי: הכי קאמר: כל הכלים ניטלין בשבת ודלתותיהן ניטלין עמהן - אף על פי שנתפרקו בחול ניטלין הן בשבת. (ולא מיבעיא כשהם מחוברין שמותר לטלטל אותם).
והחידוש של המשנה הוא רק שאפילו אם הדלתות נתפרקו מותר לטלטל אותם.
תנו רבנן: דלתות של שידה ושל תיבה ושל מגדל (שאינם מחוברים לקרקע), נוטלין מפרקים אותן מחיבורם בשבת.
אבל לא מחזירין אותן למקום חיבורם!
ודלתות של לול של תרנגולים - לא נוטלין אותן ממקום חיבורם, ולא מחזירין אותן למקומם.
והוינן בה: בשלמא דלתות של לול של תרנגולים המחובר בקרקע, שפיר אסור ליטול ולהחזיר. משום שקסבר האי תנא דברייתא, שכיון דדלתות הלול מחברי בארעא, בקרקע, הרי יש בנין בקרקע, ולכן אסור להחזיר את הדלתות.
וכמו כן יש סתירה בקרקע, ולכן אסור ליטול את הדלתות מחיבורם לקרקע.
אלא, דלתות של שידה ושל תיבה ושל מגדל, מדוע יהיה מותר להסירן ממקום חיבורן?
מאי קסבר התנא בברייתא שהתיר ליטול את דלתות אך אסר להחזירם?
אי קסבר יש איסור בנין בכלים. והחזרת הדלתות חשובה בניה, ולכן היא אסורה.
אם כן, יש גם איסור סתירה בכלים, ואמאי מותר ליטלן? והלא יש בכך איסור סותר.
ואי קסבר אין סתירה בכלים, ולכן מותר ליטלן. אם כן, גם אין בנין בכלים, ומותר להחזירן?
ומשנינן: אמר אביי: לעולם קסבר תנא דברייתא כי יש בנין בכלים ויש סתירה בכלים. ומה שכתוב בברייתא "נוטלין" אין פירושו שמותר ליטול את דלתות הכלים. אלא "ודלתות שניטלו" קאמר. שאם ניטלו דלתות הכלים באיסור או מאליהן או על ידי נכרי - אסור להחזירן.
אמר ליה רבא: שתי תשובות יש לי להשיבך בדבר זה שאמרת!
חדא, ד"נוטלין קתני" בברייתא, ומשמע שמותר ליטול לכתחילה, ואין הברייתא מדברת על דלתות שניטלו בדיעבד.
ועוד, כיון דאין נוטלין אותן לכתחילה - מאי האי דקתני "אבל לא מחזירין". והרי אם אין נוטלין אותן כיצד מדברת הברייתא על החזרתן?
ומשנינן: אלא, אמר רבא: לעולם קסבר התנא כי אין בנין בכלים ואין סתירה בכ לים.
ומאי דקתני "אבל לא מחזירין", היינו טעמא: גזירה שמא יתקע את הדלתות בחזקה. ואפילו שאינו אסור אז מטעם בונה, מכל מקום אסור מטעם תיקון התיבה והשידה. והאיסור הוא מטעם "מכה בפטיש".  4 

 4.  ובר"ן כתב דחיובו מטעם בונה. דכי אמרינן אין בנין בכלים הני מילי בכלי שנתפרק ואין צריך אומן להחזירו, אבל כשצריך אומן להחזירו או כשעושה כלי מתחילתו חייב הוא מטעם בונה.
שנינו במשנה: נוטל אדם קורנס.
אמר רב יהודה: רק קורנס המיועד לשימוש של היתר, בפיצוח אגוזים - מותר ליטלו כדי לפצח בו את האגוזין.  5 

 5.  והא דפרטה המשנה ולא כתבה בפירוש שדבר שמלאכתו להיתר מותר לטלטלו. יש לומר דאתי משנתינו להשמיע דרק לצורך תשמישן המיוחד מותר לטלטל ולא לדבר אחר וכדעת ר' נחמיה. שפת אמת
אבל קורנס של נפחין שעיקרו עומד למלאכת איסור - לא מטלטלין אותו.
כי קסבר תנא דמתניתין: דבר שמלאכתו לאיסור - אפילו לצורך גופו, ואפילו לצורך תשמיש של היתר, אסור לטלטלו. וכל שכן כשאינו צריך את הכלי לשמושו אלא שרצונו לפנות את מקום הכלי, שאסור לטלטלו.
אמר ליה רבה לרב יהודה: אלא מעתה, שהעמדת את המשנה דוקא בכלי שמלאכתו להיתר. אם כן, סיפא דמתניתין, דקתני בה "ואת הרחת ואת המלגז לתת עליו לקטן".
וכי רחת ומלגז, המיועדים להפיכת הקש בגורן - מי מייחדי ליה, האם מייעדים אותם להאכיל בהם ילד קטן?!
אלא, בודאי המשנה מדברת על כלים שמלאכתן לאיסור.
אלא, אמר רבה: משנתינו מתירה לטלטל אפילו קורנס של נפחין, בכדי לפצע בו האגוזין.

דרשני המקוצר[עריכה]