פרשני:בבלי:שבת קל ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קל ב

חברותא[עריכה]

וזה היה, שלא ברצון רבי אליעזר. מתקיף לה רב יוסף: וכי דבר זה היה שלא ברצון רבי אליעזר? הרי אדרבה, רבי אליעזר הוא דשרי להביא את הסכין אפילו דרך רשות הרבים.
א. חכמים אסרו לטלטל חפץ בשבת מחצר של אדם אחד לחצר של אדם שני אלא עם כן יעשו עירוב חצירות ביניהם, שיקבעו את מקום שביתתם בשבת במקום אחד, על ידי נתינת מזון משותף של שניהם במקום אחד.
איסור זה נאמר גם ביחס לטלטול מגג של אדם אחד לגג של חבירו.
ב. כמו כן אסור לטלטל (אם לא עשו עירובי חצירות) כלים מן הבית אל חצר משותפת.
ג. כלים ששבתו בכניסת השבת בחצר מותר לטלטלם בחצר. ואם הוצאו בשבת מהבית לחצר בדרך היתר - יתבאר דין טלטולם בחצר, להלן.
ד. כלים שבכניסת השבת שבתו במבוי, נחלקו בגמרא אם מותר לטלטלם במבוי.
ד. קרפף, הוא שטח גדול, השייך לאדם אחד, של שבעים אמה וד' טפחים אורך על שבעים אמה וד' טפחים רוחב, המוקף מחיצות, ומן התורה הוא רשות היחיד.
וכיון שהוא אינו משמש לדירה אלא רק מגדלים בו נטיעות עצים אסרו חכמים לטלטל בו, ונתנו לו דין כרמלית, שאין מטלטלים בו אלא רק תוך ד' אמות.
לקרפף לא מועיל תיקון של עירובי חצירות, שהרי הוא שייך לאדם אחד.
וכי תימא דהיינו דקאמר שלא ברצון רבי אליעזר, משום דהוא שרי אפילו להעבירו ברשות הרבים, והם העבירוהו דרך רשות היחיד,  1  אלא, מה שעשו זאת, עשו ברצון רבנן, דאסרו להעביר דרך רשות הרבים,, ושרו להעביר רק דרך חצירות, ואפילו כשאינן מעורבות ביניהן, ודרך קרפיפות.

 1.  בתוד"ה לא, הקשו, הרי אף במקום שהותר חילול שבת אם אפשר לקיים את שניהם מוטב, והוא הדין כאן, אם אפשר להביא דרך גגות מדוע יביאו דרך רשות הרבים? ועיין במהר"ם שתירץ על פי דברי התוס' בתחילת הפרק שכדי למהר את קיום המצוה מותר לעשות אף מלאכה דאורייתא. יעוי"ש.
לא יתכן לומר כך.
כי, ולרבנן - מי שרי לטלטל את סכין המילה דרך חצירות וקרפיפות?
והתניא אליבא דרבנן: כשם שאין מביאין אותו (את הסכין) דרך רשות הרבים, כך אין מביאין אותו לא דרך גגות, ולא דרך קרפיפות, ולא דרך חצירות, שלא עירבו ביניהן, על אף שהאיסור לטלטל בהם אינו אלא מדרבנן.
אלא, אמר רב אשי: הא דאמרינן שלא ברצון רבי אליעזר, היינו שלא ברצון רבי אליעזר, ושלא ברצון מחלוקתו - חכמים החולקים עליו. אלא עשו זאת ברצון רבי שמעון, שמתיר לטלטל דרך חצירות וגגות, אף לדבר הרשות כלים ששבתו בחצר ובגג. ואף איזמל זה היה מקום שביתתו בכניסת השבת בחצר (תוס').
דתנן: רבי שמעון אומר: אחד גגות, ואחד חצירות, ואחד קרפיפות, אפילו אם הם של כמה אנשים, כולן - רשות אחת הן ביחס לכלים ששבתו בתוכן בכניסת השבת.
שאפילו אם לא עירבו דייריהם יחד, מותר לטלטל אותם מחצר לחצר ומגג לגג.
כיון שהכלים, אשר מקום שביתתן הוא בגגות ובחצירות, אין תשמישן מיוחד ותדיר, לפיכך לא נאמר בהן דין "חילוק רשויות", אלא מותר לטלטל אותם ממקום אחד למקום אחר בלי עירוב חצירות.
(וביחס לקרפיפות, לא התיר רבי שמעון לטלטל ארבע אמות בקרפף, אלא הכונה שהתיר לטלטל מחצר של אדם אחד לקרפף של אדם אחר).
בעא מיניה רבי זירא מרבי אסי: מבוי שלא נשתתפו בו, שלא עשו בו בני המבוי "שיתוף מבואות" (כי אילו היו עושים בו שיתוף מבואות היה מותר לטלטל מהבתים ומהחצרות למבוי) - מהו לטלטל במבוי עצמו בכולו (מבלי להכניס לחצרות ולבתים)?
מי אמרינן, האי מבוי כחצר דמי: מה חצר, אף על גב דלא ערבו ואסור להוציא מהבתים לחצר, ומהחצר לבתים, בכל זאת מותר לטלטל בחצר עצמו בכולו,  2  כמו כן האי מבוי נמי, אף על גב שלא נשתתפו בו - מותר לטלטל בכולו.

 2.  ברש"י כאן מבואר שבגדים שהוציאן מהבית דרך מלבוש, בהיתר, מותר לו לפושטם בחצר ולטלטלן בכל החצר. ועיין בגליון רע"א שתמה על דברי רש"י, כי מכיון ששבתו בבית ודאי שאסור לטלטלן בחצר, על אף שהוציאן בדרך היתר. אך עיין בביאור הלכה סי' שע"ב סעיף א' שדן ביסוד האיסור והביא שיש מחלוקת הפוסקים בזה, וכי רבים הם הסוברים שלא גזרו שלא לטלטל בחצר כלים ששבתו בבית כשהוצאו לחצר בהיתר.
או דילמא לא דמי מבוי לחצר.
כיון דחצר אית ליה ד' מחיצות, ולכן הרי היא רשות היחיד גמורה, ולכן מטלטלים בכולה.
אבל האי מבוי, הא לית ליה ד' מחיצות, אלא שלש מחיצות, והצד הרביעי פרוץ במלואו לרשות הרבים, ויש מקום לגזור שלא לטלטל בו.
אי נמי, טעם נוסף לחלק ביניהם:
חצר, אית ליה דיורין, שהיא עשויה להשתמש בה לדייריה בקביעות. ואילו האי מבוי, לית ביה דיורין. שאין דרך בני אדם לעשות שימושים של דיור במבוי אלא הם גרים בבתים ומשם יוצאים לחצרות, ומשתמשים בחצירות, ומהחצרות יוצאים למבוי.
שתיק רב אסי, ולא אמר ליה מידי.
זימנין, אשכחיה רבי זירא לרב אסי, דיתיב וקאמר:
אמר רבי שמעון בן לקיש משום רבי יהודה הנשיא: פעם אחת, שכחו ולא הביאו איזמל מערב שבת, והביאוהו בשבת דרך רשות הרבים. והיה הדבר קשה לחכמים, האיך מניחין דברי חכמים ועושין כרבי אליעזר.
ומשני טעמים היה הדבר קשה לחכמים:
חדא, דרבי אליעזר שמותי - מתלמידי בית שמאי הוא (רש"י בשם הירושלמי. ובפירוש הראשון ביאר רש"י שנקרא כן מפני המעשה שהיה בתנור של עכנאי, בבא מציעא נט ב "ושמותי" הוא מלשון שמתא, שנידוהו. ורשב"א וריטב"א הקשו על זה).
ועוד, הא קיימא לן: יחיד ורבים, הלכה כרבים.
ואמר רבי אושעיא: שאילית את רבי יהודה הגוזר, המל את התינוקות: מה היה באותו מעשה?
ואמר לי: מבוי שלא נשתתפו בו בני המבוי ב"שיתופי מבואות" הוה. ואייתוהו לסכין מהאי רישא, מבית שהיה בקצה אחד של המבוי, להאי רישא, לבית שהיה בקצה השני שבו היה התינוק.  3 

 3.  עיין במהרש"א שתמה: איך פירש"י שהביאו האיזמל מהבית, והרי להוציא מהבית למבוי אסור אפילו לשיטת רבי שמעון? (שאף לדבריו, מותר רק לטלטל מחצר למבוי, שהם נחשבים לרשות אחת, אבל לא מהבית).
כל זה מדברי רבי אסי.
אמר ליה רבי זירא לרבי אסי: האם אפשר להוכיח מזה שלא קשה לך קושיא על מעשה זה, דסבירא ליה למר כי מבוי שלא נשתתפו בו מותר לטלטל בכולו?
ואמר לי: אין, הכי סבירא לי.
אמרתי לו: והא זימנין, פעם אחת, בעאי מינך האי מילתא, ולא אמרת לי. דילמא, אגב שיטפך, במרוצת גרסתך שחזרת על דברי ריש לקיש, רהיט לך גמרך, התבררה לך שמועה זו של רבי אושעיא.
אמר ליה: אין, אכן אגב שיטפא רהיטא לי גמרי.
איתמר אמר רבי זירא אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו - אין מטלטלין בו אלא בד' אמות.
אמר אביי: הא מילתא, אמרה רבי זירא ולא פירשה מתי מותר לטלטל, ומתי אסור. עד דאתא רבה בר אבוה, ופירשה.
דאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: מבוי שלא נשתתפו בו, אם עירבו חצירות שבמבוי עם בתים - אין מטלטלין בו במבוי אלא בד' אמות.
לא עירבו חצירות שבמבוי עם בתים, שאסורים הם להוציא מביתם לחצריהם - מותר לטלטל במבוי כולו, כלים ששבתו בתוכו.
אמר ליה רב חנינא חוזאה לרבה: מאי שנא כי עירבו חצירות שבמבוי עם בתים דאמרינן: ניתקו חצירות, מדין חצר שאינה מעורבת שאסור לטלטל בה, ונעשו כדין בתים, היינו שבטלו לגבי בתים, ומותר לטלטל בהן.

דרשני המקוצר[עריכה]