פרשני:בבלי:שבת סח א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת סח א

חברותא[עריכה]

העושה מלאכות הרבה שכולן מעין מלאכה אחת, שהן תולדות לאב אחד (ושגגתו - שלא ידע שהן אסורות), אינו חייב אלא חטאת אחת. שהרי הוא כמי שעושה אותה מלאכה כמה פעמים בהעלם אחד, שהכל נחשב לשגגה אחת.
והוא הדין אם עשה אב ותולדתו הרי זה נחשב כמלאכה אחת. אבל אם עשה שתי תולדות משני אבות שונים, הרי זה כאילו עשה שתי אבות מלאכות, וחייב על כל תולדה ותולדה.
גמרא:
והוינן בה: מאי טעמא תנא במתניתין "כלל גדול"?
אילימא משום דקבעי שרוצה התנא למתני לקמן בפרקין (עה ב) "ועוד כלל אחר אמרו", ובאותו כלל נכללו פחות דברים מהכלל דמשנתנו, ומשום הכי תנא "כלל גד ול".
וגבי שביעית נמי נאמר כי הא דקתני במסכת שביעית (פ"ז מ"א) "כלל גדול אמרו בשביעית", הוא משום דקבעי למיתני בהמשך אותה משנה ו"עוד כלל אחר אמרו", והכלל השני קטן מהכלל הראשון (עיין תוד"ה וגבי), ולכן תנא ביחס לכלל הראשון "כלל גדול", לומר שהוא גדול ביחס לכלל השני הבא אחריו.
אי אפשר לומר כן.
דהא גבי מעשר, דקתני בריש מסכת מעשרות "כלל אמרו במעשרות" ולאחר מכן קתני "ועוד כלל אחר אמרו", ובכל זאת לא תני ברישא "כלל גדול"?!
(הקשו התוס' בד"ה והא: מאי פריך? והרי שם הכלל הראשון אינו גדול מהשני. ועיין תוס' הרא"ש).
ומתרצינן: אמר רבי יוסי בר אבין: שבת ושביעית, דאית בהו אבות ותולדות (בשבת האבות הן אותן המלאכות שהיו במשכן, והתולדות הן המלאכות הדומות לאבות. ובשביעית, האבות הן המלאכות שנאמרו בתורה והתולדות הן שאר העבודות שבשדה ובכרם), הילכך תנא בהם "כלל גדול".  2  אבל מעשר, דלית בה אבות ותולדות - לא תנא "כלל גדול".

 2.  הקשו בתוס' ד"ה דאית, א"כ למה לא תני "כלל גדול" גם בכלל השני של שבת ושביעית? ותירצו שהסיפא מתייחסת ל"כלל גדול" קמא, והכי קאמר "ועוד כלל גדול אחר אמרו".
ומקשינן: ולבר קפרא דתני בתוספתא "כלל גדול" במעשר, מאי אבות ומאי תולדות איכא במעשר?!  3 

 3.  הקשו הראשונים: אדרבה, לבר קפרא לא קשיא כלל. כי לפיו אפשר לומר כדמעיקרא, שהטעם הוא משום שנאמר לאחר מכן "ועוד כלל אחר", ולכן גם במעשר תני "כלל גדול". ותירצו, שבברייתא דבר קפרא לא נאמר רק הכלל הראשון. ועוד, דניחא ליה לפרש בחד טעמא למתניתין ולבר קפרא.
ומתרצינן: אלא לאו היינו טעמא משום אבות ותולדות. אלא הטעם הוא שבכל דבר שנאמר בו כלל ועונשו גדול יותר, כלומר שאיסורו כולל יותר מדבר אחר שנאמר אף בו כלל, תני ביה "כלל גדול".
הלכך גבי שבת תני "כלל גדול" משום שגדול עונשו של שבת יותר משל שביעית דאילו איסור שבת איתא בין בדבר שהיה תלוש בכניסת השבת בין בדבר שהיה מחובר בתחלת השבת כגון טוחן ולש שהוא אפילו בתלוש מבעוד יום. ואילו איסור שביעית, בתלוש בתחלת שנה שביעית ליתא שהרי יבול ששית הוא ואין בו דיני שביעית, ורק במחובר בתחלת שביעית איתא.  4 

 4.  רש"י. ומשמע דאפילו אם הוא תלוש עתה שייך בו דיני שביעית, והיינו איסורי אכילה שיש על פירות שביעית (כגון לאחר הביעור). ובתוס' סד"ה גדול, ביארו דמיירי לענין מלאכות, שמלאכות שבת שייכות גם בתלוש, ואילו מלאכות שביעית אינן אלא במחובר.
וגבי שביעית דתני "כלל גדול" משום שגדול עונשה של שביעית יותר מן המעשר דאילו שביעית איתא בין במאכל אדם בין במאכל בהמה שאף במאכל בהמה חלה קדושת שביעית כדכתיב "ולבהמתך ולחיה אשר בארצך", ואילו מעשר במאכל אדם איתא אבל במאכל בהמה ליתא! (שמן התורה רק דגן תירוש ויצהר חייב במעשר ורבנן תיקנו גם בשאר פירות וירקות ובלבד שהם מאכל אדם).
ולבר קפרא דתני "כלל גדול" אף במעשר, טעמו, משום דגדול עונשו של מעשר יותר משל פיאה (שאף בפיאה יש משנה "כלל אמרו" כדלקמן) דאילו מעשר איתא בתאנה וירק (מדרבנן) ואילו פיאה ליתא בתאנה וירק!  5 

 5.  ומתניתין דלא קתני "כלל גדול" במעשר, משום שזה דעונשו גדול משל פיאה אינו אלא מדרבנן (עיין הערה הבאה). אבל בשבת ובשביעית עונשם גדול מן התורה. תוס' ד"ה ולבר.
דתנן במסכת פיאה: כלל אמרו בפיאה: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ, ולקיטתו כאחת, ומכניסו לקיום חייב בפיאה.
ומבארינן: "אוכל" - למעוטי ספיחי סטיס וקוצה צמח המשמש לצביעה (עיין רש"י ותו' למה נקט "ספיחי" ולא סטיס וקוצה עצמם).
"ונשמר" - למעוטי הפקר. "וגידולו מן הארץ" - למעוטי כמהין ופטריות שאין להם שורש בארץ ויניקתם מן האויר.
"ולקיטתו כאחת" שנלקט בבת אחת - למעוטי תאנה שהבשלת התאנים אינה בבת אחת והם נלקטים מעט מעט.
"ומכניסו לקיום" שאינו מתקלקל מהר ואפשר להכניסו למקום שישתמר לזמן ארוך - למעוטי ירק שמתקלקל מהר ואין מכניסים אותו לקיום  6 .

 6.  אומר רבינו תם (בתוס' ד"ה ואילו) שמן התורה אין חיוב פאה אלא בדגן תירוש ויצהר, ובשאר הדברים הוא מדרבנן. והא דלא תיקנו חיוב הפרשת פאה בכל הפירות וירקות כמו שחייבום במעשר, משום שאין ריוח לעניים בדבר שנלקט מעט מעט, ולא ידוע זמן הלקיטה. ואדרבה הם מפסידים, שבזמן הזה יכולים ללקוט במקום אחר. וכן בירק לא תיקנו, דכיון שאינו מתקיים אינו יכול ללקוט ממנו אלא מעט, ומפסיד יותר ממה שהרויח.
ואילו גבי מעשר תנן: כלל אמרו במעשר: כל שהוא אוכל, ונשמר, וגידולו מן הארץ חייב במעשר. ואילו תנאי של "לקיטתו כאחת" "ומכניסו לקיום" לא תנן. הרי שעונשו של מעשר גדול מפיאה, הלכך תני בר קפרא "כלל גדול" במעשר.
רב ושמואל דאמרי תרוייהו: רישא דמתניתין דכל השוכח עיקר שבת אינו חייב אלא חטאת אחת דוקא בתינוק שנשבה לבין הנכרים וגר שנתגייר לבין הנכרים  7  שמעולם לא שמע ממצות השבת. אבל מי שהכיר את ענין השבת ולבסוף שכח ממנה הרי זה כאילו יודע עיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת וחייב על כל שבת ושבת קרבן חטאת.

 7.  והגירות היתה בפני שלשה מישראל אלא שלא הודיעוהו מצות השבת, אבל אם נתגייר בינו לבין עצמו לא חלה הגירות. תוס' ד"ה גר.
ומקשינן לרב ושמואל: תנן במתניתין: השוכח עיקר שבת ודייקינן מלישנא דהשוכח לאו, מכלל דהויא ליה ידיעה מעיקרא ואח"כ שכח, ואעפ"י כן אינו חייב אלא חטאת אחת, וקשיא לרב ושמואל?!
ומתרצינן: לא! אלא מאי כל השוכח עיקר שבת? דהיתה שכוח ממנו מעולם כלומר שלא ידע מעולם עיקרה של שבת!
ודייקינן: אבל הכיר ולבסוף שכח מאי? חייב על כל שבת ושבת. אי הכי אדתני במציעתא היודע עיקר שבת ועשה מלאכות הרבה בשבתות הרבה חייב על כל שבת ושבת. ליתני עדיפא מיניה הכיר ולבסוף שכח חייב על כל שבת ואעפ"י שלא שייך לומר בזה שהימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק שהרי שכח לגמרי את עיקר השבת  8  ואנא ידענא דכל שכן הא דיודע עיקר שבת אלא ששכח שהיום שבת שחייב על כל שבת ושבת, שהרי ימים שבינתיים הוי ידיעה לענין שכחה זו?!

 8.  הקשה המהרש"א למה לא הוכיחו התוס' מכאן כשיטתם ד"ימים שבינתיים הוי ידיעה לחלק" הוא גזירת הכתוב, ולא משום שלא יתכן שלא שמע בינתיים כרש"י (עיין במשנה), שהרי כאן לא שייך לומר כן, ואפילו הכי אמרינן דחייב על כל שבת ושבת.
ומתרצינן: אכן זו היא כונת המשנה: ומאי היודע עיקר שבת? מי שהיה יודע עיקרה של שבת ושכחה!

דרשני המקוצר[עריכה]