פרשני:בבלי:שבת עט ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת עט ב

חברותא[עריכה]

שנינו במשנה: קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה.
ורמינהו: מהא דתניא:
בתהליך עיבוד העור מחלקין את עובי העור לשנים.
הצד העליון החיצוני, שמעליו השיער, נקרא קלף.
ואילו הצד התחתון הפנימי שכלפי הבשר נקרא דוכסוסטוס, על שם "דוך" (מקום) "סוסטוס" (בשר בלשון יוונית). תוד"ה קלף.
קלף ודוכסוטוס, שיעור כל אחד מהם להוצאה הוא כדי לכתוב עליו מזוזה, דהיינו פרשת שמע ופרשת והיה אם שמוע.
וקשיא אמתניתין, דקתני שחייב על שיעור כתיבה של פרשת שמע בלבד?
ומתרצינן: מאי מזוזה? - מזוזה שבתפילין. שאין הכונה למזוזה ממש, אלא, לפי שכל פרשה מארבעת הפרשיות הנמצאות בתפילין של ראש (הכתובה על קלף בפני עצמו) נקראת "מזוזה",  1  נקט התנא גם כאן לשון מזוזה, וכוונתו היא לפרשת שמע, שהיא הקטנה שבהן.

 1.  על שם שגנוזה בתוך הבתים של תפילין כמזוזה קרי ליה מזוזה. ריטב"א.
והוינן בה: וכי קרי להו לפרשיות תפילין "מזוזה"?
ומשנינן: אין!
והתניא, שמצינו כן:
רצועות תפילין, כשהן עם התפילין - מטמאות את הידים הנוגעות בהן, כדין ידים שנגעו בספר תורה, שגזרו חכמים (בגזירות י"ח דבר, לעיל יד א) טומאה על הידים לענין שיפסלו את התרומה במגע.
אבל אם היו הרצועות בפני עצמן - אין הן מטמאות את הידים.
רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון: הנוגע ברצועה - טהור. שאין ידיו נטמאות עד שיגע בקציצה, בבית של התפילין.
רבי זכאי משמו של רבי שמעון בן יהודה אומר: אפילו הנוגע בקציצה טהור, עד שיגע במזוזה עצמה, בקלף שבתוך הבית.
הרי מצינו שהתנא קורא לקלף התפילין "מזוזה".
ומקשינן: כיצד אפשר לומר שזה ששנינו בברייתא "קלף ודוכסוסטוס כדי לכתוב עליו מזוזה" הכונה היא לקלף התפילין?
והא מדקתני בהמשכה של הברייתא, בסיפא: קלף - כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל!
מכלל, דרישא דקתני קלף כדי לכתוב עליו מזוזה - במזוזה עצמה עסקינן, ולא במזוזה שבתפילין.
וקשיא, אם כן, רישא אסיפא. דרישא קתני קלף כדי לכתוב עליו מזוזה, ואילו סיפא קתני כדי לכתוב פרשה קטנה שבתפילין?
ומתרצינן: הכי קתני ברייתא: קלף ודוכסוסטוס - שיעורן בכמה? דוכסוסטוס - שיעורו הוא כדי לכתוב עליו מזוזה. שהדוכסוסטוס אין כותבין עליו תפילין רק מזוזה.
ובסיפא מפרש את שיעור הקלף, שהוא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל.
אמר רב: דוכסוסטוס הרי היא כקלף - מה קלף כותבין עליו תפילין, אף דוכסוסטוס כותבין עליו תפילין.
ומקשינן אדרב, הא תנן במתניתין: המוציא קלף - השיעור להתחייב עליו הוא כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפילין, שהיא שמע ישראל.
ודייקינן: קלף, אין. דוקא הוא שיעורו קטן בכדי לכתוב שמע ישראל. אבל דוכסוסטוס לא סגי בשיעור זה, אלא צריך שיעור יותר גדול, דהיינו בכדי לכתוב עליו שתי פרשיות שבמזוזה.
ואי כדרב, שדוכסוסטוס ראוי גם לתפילין, היה לו לתנא של המשנה לשער גם בהוצאת הדוכסוסטוס את השיעור הקטן של פרשת שמע ישראל שבתפילין, לחומרא?
ומתרצינן: למצוה מן המובחר אכן בעינן דוקא קלף לתפילין. ולכן בהוצאת קלף משערינן רק בתפילין ולא בדוכסוסטוס. שאעפ"י שגם הוא כשר מעיקר הדין לתפילין, מכל מקום אין הדרך להשתמש בו לתפילין, כיון שאינו מן המובחר אלא למזוזה. ולכן משערינן ליה במזוזה.
תא שמע מהא דתניא:
הלכה למשה מסיני:
א. תפילין - נכתבין על הקלף.
ב. ומזוזה - נכתבת על דוכסוסטוס!
ג. קלף - כותבין עליו במקום בשר, בצדו הפנימי שכלפי בשר הבהמה.
ד. דוכסוסטוס - כותבין עליו במקום שיער, בצדו החיצוני שכלפי שיער הבהמה.
הרי שדוקא קלף כשר לתפילין ולא דוכסוסטוס. וקשיא אדרב?
ומתרצינן: ההיא נמי למצוה. אבל מעיקר הדין גם דוכסוסטוס כשר לתפילין.
ומקשינן: והתניא: אם שינה - פסול!?
ומתרצינן: אמזוזה הוא דקאי, שאם כתבה על הקלף הרי היא פסולה. אבל אם כתב תפילין על דוכסוסטוס כשר.
ומקשינן: והתניא: שינה בזה ובזה - פסול. ומשמע דבין מזוזה ובין תפילין פסולין אם שינה בהם.
ומתרצינן: הא דקתני שינה בזה ובזה אין הכוונה ששינה בתפילין ובמזוזה. אלא אידי ואידי, "שינה בזה ובזה" - אמזוזה בלבד קאי.
ושני שינויים הם שפוסלין בה:
א. הא דכתבינהו למזוזה אקלף, ולא כדינה, על הדוכסוסטוס.
ואפילו אם כתב על הקלף בצדו החיצוני, שכתבו במקום שיער, כדין מזוזה שנכתבת במקום שיער (שהרי דינה של מזוזה הוא להכתב על הדוכסוסטוס, ומקום הכתיבה עליו הוא בצידו החיצון, במקום שיער) ולא כתב כרגיל בקלף בצדו הפנימי - אעפי"כ פסולה המזוזה, משום ששינה מדוכסוסטוס לקלף.
ב. אי נמי, שינוי נוסף פוסל במזוזה, הוא כגון שכתבה אדוכסוסטוס במקום בשר ולא במקום שיער.
אבל בתפילין אין פוסל בו אם שינה מקלף לדוכסוסטוס.  2 

 2.  תוד"ה אידי, מקשים שהיה יכול לתרץ אידי ואידי אתפילין ושנוי אחד הוא שכתבן על הקלף במקום שיער והשנוי השני שכתבן על דוכסוסטוס במקום בשר. ותירצו דאה"נ אלא ניחא להגמ' להחזיק בתירוץ הקודם דשינה פסול קאי אמזוזה.
ואיבעית אימא: שינה בזה ובזה, הכונה היא בין בתפילין ובין במזוזה, ופסלן תנא דברייתא.
ולא קשיא לרב - כי בפלוגתא דתנאי היא שנויה.
שיש תנאים שחולקין ומכשירין אם שינה בתפילין, ורב פסק כותייהו.
דתניא: שינה בזה ובזה - פסול.
רבי אחא מכשיר משום רבי אחי בר חנינא, ואמרי לה: משום רבי יעקב ברבי חנינא.
(רב סבר דרבי אחאי מכשיר רק אם שינה בתפילין בכך שכתבו על דוכסוסטוס, אך לא בשינה במזוזה שכתבה על קלף. ולכן לא אמר שקלף הרי הוא כדוכסוסטוס אלא רק אמר שדוכסוסטוס הרי היא כקלף, רש"י ותוס').
רב פפא אמר: רב דאמר - כתנא דבי מנשה.
דתנא דבי מנשה: כתבה על הנייר ועל המטלית פסולה. על הקלף ועל הגויל (עור מעובד שלם שעדיין לא חילקוהו לרוחב), ועל דוכסוסטוס כשרה.
והוינן בה: כתבה - מאי כתב, תפילין או מזוזה?
אילימא מזוזה? לא יתכן. כי מזוזה אקלף מי כתבינן?! שזה ודאי פסול.
אלא לאו שכתב תפילין על הדוכסוסטוס.
הרי שברייתא זו דתנא דבי מנשה סברה דתפילין כשרין אפילו על דוכסוסטוס, ורב סבר כוותה.
ומקשינן: וליטעמך, דמוקמית בתפילין אכתי תקשי: תפילין אגויל מי כתבינן?!
ומסקינן: אלא, כי תניא ההיא - בספר תורה שכשר גם אגויל.
לימא מסייע ליה לרב מהא דתניא:
תפילין של ראש אין משנין אותן לעשותן לתפילין של יד לפי שזו הורדה מקדושתן. שקדושת תפילין של ראש חמורה מתפילין של יד.
כיוצא בו: תפילין שבלו וספר תורה שבלה - אין עושין מהן מזוזה על ידי חיתוך הפרשיות מספר תורה  3  או מתפילין (של יד. שכל ארבע הפרשיות הם בקלף אחד) את פרשיות שמע והיה אם שמוע ולשימם במזוזה - לפי שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. שקדושת מזוזה קלה מקדושת ספר תורה ותפילין.

 3.  לכאורה פרשיות שמע ופרשת והיה אם שמוע אינם כתובים בספר תורה זה ליד זה וכיצד יעשה מהם מזוזה, וצריך לומר באופן שפרשת שמע היתה כתובה בסוף העמוד שאפשר להוסיף למטה ממנה בשולי הגליון את פרשת והיה אם שמוע, או שפרשת והיה אם שמוע היתה בראש העמוד שיכול להוסיף למעלה ממנה פרשת שמע, תוד"ה הא. ובריטב"א מפרש שחתך שתי הפרשיות ותפרן יחד דכשר בכי האי גוונא.
ודייקינן: טעמא דאין עושין מתפילין מזוזה משום דאין מורידין מקדושתן. הא אי הוי אמרינן דמורידין היו עושין.
והרי יש לדקדק: האי תפילין - דכתיבא אמאי? לאו, דכתיבא אדוכסוסטוס. שהרי אם היו כתובים על קלף, בלאו האי טעמא דאין מורידין אי אפשר לעשות מהם מזוזה, לפי שאינה כשרה אלא על דוכסוסטוס.
הרי שתפילין כשרין גם על דוכסוסטוס, וראיה לרב.
ודחינן: לא! הכא איירי דכתיבא על הקלף, ולעולם אין תפילין כשרים על דוכסוסטוס.
ומקשינן: ומזוזה אקלף מי כתבינן?! דאיצטריך לומר שאין עושין מתפילין מזוזה משום אין מורידין.
ומתרצינן: אין!
והתניא כן: כתבה למזוזה על הקלף, על הנייר ועל המטלית פסולה.
אמר רבי שמעון בן אלעזר: רבי מאיר היה כותבה למזוזה על הקלף מפני שהיא משתמרת, שהקלף חזק יותר מהדוכסוסטוס. ותנא דברייתא ד"תפילין שבלו" סבר כרבי מאיר.
ומסקינן: השתא דאתית להכי דמזוזה כשרה על קלף, לרב נמי לא תימא דהוא אמר דוכסוסטוס הרי הוא כקלף.
אלא אימא כך אמר רב: קלף הרי כדוכסוסטוס מה דוכסוסטוס כותבין עליו מזוזה אף קלף כותבין עליו מזוזה.  4 

 4.  נחלקו ראשונים, יש אומרים שאף לכתחילה כותבין מזוזה על קלף לרב, דהא אמרינן דהוא סבר כרבי מאיר ורבי מאיר היה כותבה על הקלף ומשמע דלכתחילה היה עושה כן, והא דקתני לעיל דהלכה למשה מסיני מזוזה על דוכסוסטוס היינו אף על דוכסוסטוס, ויש אומרים דגם רב סבר דלכתחילה מצות מזוזה על דוכסוסטוס אלא שבדיעבד כשר גם אקלף, והא דרבי מאיר היה כותבה היינו לפעמים כשלא היה מזדמן לו דוכסוסטוס, אי נמי דוקא במקום שאינה משתמרת כגון שעומדת במקום התורפה או מזוזה של רבים שאינה נבדקת אלא פעמים ביובל היה כותבה על קלף, אבל לכתחילה צריך דוכסוסטוס למזוזה. ר"ן וריטב"א.
שנינו במשנה: דיו כדי לכתוב שתי אותיות.

דרשני המקוצר[עריכה]