פרשני:בבלי:שבת קי ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קי ב

חברותא[עריכה]

ואמרינן: ואי לא, שאין לה כוס עקרין או שלא הועיל. לייתי תלתא  קפיזי כלי בגודל שלשה לוגין מלא שמכי פרסאי בצלים פרסיים (שהם גדולים), ונישלוק בחמרא, ונשקייה את הזבה. ונימא לה: קום מזוביך! חדלי מזוביך. (ענין סגולי הוא וכן כל האמור להלן).
ואי לא. לותבה יושיבנה אפרשת דרכים, ולינקטה תאחז כסא דחמרא בידה, וליתי יבא איניש מאחורה מבלי שתרגיש וליבעתה ותיבהל ממנו ולימא לה: קום מזוביך!
ואי לא. ליתי בונא דכמונא יקח מלא אגרוף כמון ובונא דמוריקא כרכום ובונא דשבלילתא תלתן ונישליק בחמרא ונשקייה, ונימא לה: קום מזוביך!
ואי לא. ליתי שיתין שיעי דדנא יקח ששים מכסים של חביות ולשפיה ישפשף בהם את הזבה לאחר שישרה את המכסים במים ולימא לה: קום מזוביך!
ואי לא. ליתי פשטינא עשב שאינו גדל לגובה אלא מתפשט על הארץ ולישלוק בחמרא, ולשפיה ישפשפוה בו ונימא לה: קום מזוביך!
ואי לא. ליתי חרנוגא דהיגתא מין עשב הגדל ליד קוצים שנקראים רומיתא, וליקלי ישרוף את העשב, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא אם הוא קיץ יאסוף את האפר לתוך בגדי פשתן בלויים ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא בחורף יאסוף לתוך צמר גפן בלוי.
ואי לא. ליכרי שבע בירי יחפור שבע בורות, וליקלי בהו שבישתא ילדה דערלה ישרוף לתוכם זמורות של כרם חדש שהוא עדיין ערלה, ולינקטה כסא דחמרא בידה, ויושיבנה על אחד הבורות ולוקמה מהא ולותבא אהא ולוקמה מהא ולותבה אהא יעמידנה מבור זה ויושיבנה על השני וכן על כולם ואכל חדא וחדא על כל עמידה לימא לה: קום מזוביך!
ואי לא. ליתי סמידא קמח סלת וליסכה מפלגא לתתאי יסוכו אותה ממנו מחצי גופה ולמטה ולימא לה: קום מזוביך!
ואי לא. ליתי ביעתא דנעימתא ביצת בת היענה, וליקלי, וליסבה בשחקי דכיתנא בקייטא ובשחקי דעמר גופנא בסיתוא.
ואי לא. ליפתח לה חביתא דחמרא לשמה כלומר תשתה הרבה יין תמיד.
ואי לא. לנקיט תאחז בידה שערתא דמשתכחת בכפותא דכודנא חיורא שעורה הנמצאת בגללי פרדה לבנה. אי נקטה בידה חד יומא פסקה מזובה תרי יומי, ואי נקטה תרי יומי פסקה תלתא יומי, ואי נקטה תלתא יומי פסקה לעולם (יש גורסין "חד נימא" דהיינו שהחזיקה גרעין אחד, וכן כולם).
לעיל אמרינן לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר.
ואי לא. לייתי רישא דשיבוטא ראש דג ששמו שיבוטא דמילחא כשהוא מלוח ולישלוק בשיכרא ולישתי.
ואי לא. לייתי מוניני דקמצי ציר חגבים ואי ליכא מוניני דקמצי לייתי מוניני דנקירי ציר של מין עופות קטנים וליעייליה לבי בני יכניסנו למרחץ ולישפייה ישפשפנו בציר. ואי ליכא בי בני, לוקמיה בין תנורא לגודא בין התנור לכותל שהוא מקום חם ויזיע ויצא החולי.
אמר רבי יוחנן: הרוצה שיחממנו לחולה הירקונא ולרפאותו יקנחנו בסדינו יעטפנו היטיב בסדינו שהוא חם או בסדין של חולה ירקונא אחר.
רב אחא בר יוסף חש ביה חלה בירקונא עבד ליה רב כהנא רפואה זו של סדין ואיתסי נתרפא.
ואי לא. לייתי תלתא קפיזי שלשה לוגין תמרי פרסייתא, ותלתא קפיזי דקירא דנישתרופי שעוה הנוטפת מכורת שעלתה על גדותיה, ותלתא קפיזי אהלא חומר המשמש לניקוי תולענא אדום ולישלוקינהו בשיכרא ולישתי.
ואי לא. לייתי עילא בר חמרא עייר בן אתונות, וליגלח החולה מציעתא דרישא אמצע ראשו, ולישביק ליה דמא מאפותיה יקיז דם לעייר ממצחו, ולותביה ארישיה ישפוך הדם על ראשו במקום המגולח וליזהר מעיניה דלא ליסמי להו שלא יכנס הדם לעיניו ויסתמא.
ואי לא. לייתי רישא דברחא ראש של איל דמנח בכיבשא הכבוש בחומץ או בציר ולישלוק בשיכרא ולישתי.
ואי לא. לייתי דבר אחר חוטרנא חזיר מנומר בחברבורות וליקרעיה ולותביה אליביה ישימנו עליו.
ואי לא. לייתי כרתי מכבתותא דמישרי הגדל באמצע הערוגה שהוא חריף.
ההוא טייעא ערבי דחש ביה חלה בירקונא אמר ליה לגינאי בעל הגינה: שקול גלימאי קח גלימתי והב לי מישרא דכרתי ערוגת כרתי תמורתה. יהיב ליה ואכלה. אמר ליה הטייעא: אושלן גלימיך ואיגני בה קלי השאילני הגלימה ואישן בה מעט איכרך גנא ביה וכרך וישן בה. כד איחמם וקם כאשר התחמם והזיע נפל פורתא פורתא מיניה נפל מהגלימא חתיכות חתיכות מרוב חום שיצא מהחולה כאשר נתרפא מהמחלה.
ואהא דאמרן לירקונא תרין בשיכרא ומיעקר. הוינן בה: ומי שרי לאדם לגרום לעצמו סירוס?
והתניא: מנין לסירוס באדם שהוא אסור? תלמוד לומר בפרשת מומי הקרבנות "ומעוך וכתות ונתוק וכרות" (שכולם מומים באברי ההולדה) "לא תקריבו לה' "ובארצכם לא תעשו" וקרינן "לא תיעשו" דהיינו בכם לא תעשו סירוס, דברי רבי חנינא.  1 

 1.  הקשו תוד"ה והתניא, דאפילו לא היה איסור סירוס בתורה היה אסור לסרס, שהרי הוא מבטל בכך מצות פריה ורביה. ותירצו דניחא ליה להקשות מצד סירוס כדי שלא יוכל לתרץ דמיירי במי שכבר קיים מצות פריה ורביה, שהוליד בן ובת, דלחד מ"ד ביבמות שוב אינו חייב אפילו מדרבנן.
ומתרצינן: הני מילי: היכא דקא מיכוין שהוא מסרס באבר עצמו, אבל הכא מעצמו הוא שאינו נוגע באבר אלא שותה כוס עיקרין ומסתרס (עפ"י רשב"א וריטב"א).  2 

 2.  ובשאלתות ביאר כפשוטו, דדבר זה תלוי במחלוקת ר"ש ורבי יהודה באינו מתכוין, דלר"ש מותר הואיל ואינו מתכוין לסירוס אלא לרפואה. וכתב עוד דאע"ג דקיי"ל כר"ש, היינו דוקא בשבת, משום דבעינן מלאכת מלאכת מחשבת, וכשאינו מתכוין לאו מלאכת מחשבת היא. אבל בשאר איסורי תורה קיי"ל כרבי יהודה, ולפיכך אסור לסרס אפילו לצורך רפואה. אולם התוס' בד"ה תלמוד, הוכיחו דבכל התורה קיי"ל כר"ש אלא שגם ר"ש מודה שאסור לסרס אפילו לרפואה דהוי פסיק רישיה. וכתבו הראשונים דאפילו לדעת הערוך דפסיק רישא דלא ניחא ליה מותר, זה דוקא לענין שבת, דבעינן מלאכת מחשבת. אבל בשאר איסורי תורה אסור אפילו בלא ניחא ליה.
דאמר רבי יוחנן: הרוצה שיסרס תרנגול, יטול כרבלתו ומסתרס מאליו הרי שאעפ"י שאסור לסרס בעלי חיים מ"מ כיון שלא סירסו באבר עצמו, מותר.
ומקשינן: והאמר רב אשי: אין התרנגול מסתרס ע"י כן אלא רמות רוחא הוא דנקיטא ליה שהוא מתאבל על שניטל הודו ואינו משמש. אבל לסרס ממש אסור אפילו שלא באבר?
ומתרצינן: אלא הא דמותר לשתות כוס עיקרין בסריס במי שכבר היה סריס לפני כן.

דרשני המקוצר[עריכה]