פרשני:בבלי:שבת מג א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת מג א

חברותא[עריכה]

איתיביה: שנינו במשנה לקמן בדף קכא א: כופין קערה על הנר כדי שלא יאחז הנר (האש) בקורה, על אף שאין זה שכיח שתאחז האש בקורת הבית!?
ומשנינן: המשנה עוסקת בבתי גחיני, נמוכים, דשכיח בהו דליקה עקב היות התקרה נמוכה וקרובה לנר.
תו איתיביה: שנינו במשנה לקמן בדף קנא ב: וכן קורה של הבית שנשברה, והיא מוקצה - סומכין אותה בספסל, וב"ארוכות המטה". והרי אין זה שכיח שקורת הבית תשבר ובכל זאת מותר לטלטל לצורכה ספסל וארוכות המטה.
ומשנינן: המשנה מדברת בכשורי חדתי, בקורות בית חדשות, דעבידי דפקעי, שהן רגילות להשבר מכובד משא הטיט.
תו איתיביה: נותנין כלי תחת הדלף של הגשם הדולף אל הבית בשבת, על אף שמי הגשמים הם מוקצה מחמת שלא היו "מן המוכן" בערב שבת, למרות שאין זה שכיח שיכנס הגשם לבית.
ומשנינן: המדובר הוא בבתי חדתי חדשים, דשכיחי דדלפי.
רב יוסף אמר: היינו טעמא דרב חסדא דאסר ליתן את הכלי תחת התרנגולת כדי להציל את הביצה מנפילה למדרון: משום דקא מבטל כלי מהיכנו. לפי שהביצה מוקצה, ולא יוכל לטלטל את הכלי כאשר תהיה בו הביצה.
איתיביה אביי: חבית של טבל שהיא מוקצה שנשברה - מביא כלי אחר ומניח תחתיה, על אף שמבטל כלי מהיכנו, כי הטבל שיפול לכלי ויאסור אותו בטלטול ימנע את שימושו של הכלי.  1 

 1.  שיטת רש"י היא שכל דבר שהוא מוקצה מחמת איסור דרבנן, אינו מוקצה, ולמד זאת מטבל שהפרישו ממנו תרומות ומעשרות בשבת, ששוב אינו מוקצה, למרות שלפני תיקונו הוא היה מוקצה. ומוכח שהאיסור מדרבנן לתקן טבל אינו גורם לו שנאמר מיגו דאיתקצאי בין השמשות איתקצאי לכולא יומא. והקשו עליו התוס' ד"ה טבל, והרמב"ן במסכת ביצה, מאי שנא מבסיס למוקצה דאמרינן בו מיגו דאיתקצאי, למרות שהסרת המוקצה מהבסיס אינה אלא איסור דרבנן? ותירצו התוס' בשם הר"מ שיש לחלק בין תיקון הטבל, שאז כבר אין שם מוקצה על הטבל, ובין הסרת המוקצה מהבסיס, שאמנם הוסר המוקצה ושוב אינו בסיס לו, אבל המוקצה עצמו עדיין קיים, ולכן גם הבסיס מוקצה מחמתו, על אף ששוב אין המוקצה מונח על הבסיס. והסביר החזון איש (מז יח) שכוונת הר"מ לחלק בין טבל שתוקן, שבו מתבטלת ההקצאה, לבין סילוק המוקצה מהבסיס, שאין זה ביטול ההקצאה. ולפי זה גם אם ישרף המוקצה ולא יהיה בעולם ישאר על הבסיס דין מוקצה מטעם מיגו דאיתקצאי. ויש שהסתפקו בבסיס לטבל, ותוקן הטבל בשבת, ושוב אינו מוקצה, האם ישאר הבסיס מוקצה מדין מיגו דאיתקצאי, או שלא יתכן שהבסיס יהיה חמור מהמוקצה עצמו. ויש לעיין (עיין בספר מגילת ספר סימן ס"ט).
אמר ליה רב יוסף: טבל - "מוכן" הוא אצל שבת. לפי שאם עבר על האיסור שאסרו חכמים להפריש תרומות ומעשרות בשבת, ותקנו בשבת - הרי הוא מתוקן, ומותר לאוכלו בשבת.
והיינו, למרות שכל עוד לא הופרשו מהטבל תרומות ומעשרות אסור לטלטלו כדין מוקצה, אין הקצאתו של הטבל נחשבת הקצאה גמורה, לפי שאם הוא יתוקן בשבת הוא יהיה מותר באכילה ובטלטול, ולכן אין הנחתו של הטבל בכלי נחשבת כביטול כלי מהיכנו.
תו איתיביה: נותנין כלי תחת הנר לקבל ניצוצות, על אף שמבטלים אותו מהיכנו, שהרי הניצוצות מוקצה הן.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ניצוצות - אין בהן ממש. ומותר לטלטל את הכלי אפילו לאחר שנפלו בו.
תו איתיביה: וכן קורה שנשברה - סומכין אותה בספסל או בארוכות (הקורות הארוכות של) המטה! למרות שבסמיכת הקורה על ידי הספסל מבטלים את הספסל מהיכנו, וקא סלקא דעתין שביטול הכלי מהיכנו הוא משום שתוחב את הספסל בקורה בצורה ששוב אינו יכול ליטלו בשבת.
ומשנינן: בתוחב את הספסל באופן דרפי, רפוי, דאי בעי - שקיל ליה לספסל.
תו איתיביה: נותנין כלי תחת הדלף בשבת, על אף שמבטל את הכלי מהיכנו, שהרי הדלף של גשמים מוקצה הוא.
ומשנינן: בדלף הראוי לשתיה בשבת, וכגון שאינו מי גשמים, והוא ראוי מצד עצמו לשתיה.
תו איתיביה: הרי שנינו: כופין את הסל לפני האפרוחין שהם מוקצה, שיעלו וירדו עליו בשבת, למרות שמבטל את הסל מהיכנו, שהוא נהיה בסיס לאפרוחים המוקצים.
ומשנינן: קסבר האי תנא: מותר לטלטלו לסל, שאינו נעשה מוקצה.
ותמהינן: והתניא: אסור לטלטלו!?
ומשנינן: הא דאסור לטלטל את הסל הוא דוקא בעודן עליו.
ופרכינן: והתניא: אף על פי שאין עודן עליו - אסור לטלטלו!?
אמר רבי אבהו: הברייתא הזאת מדברת בעודן עליו כל בין השמשות. וכיון שעמדו האפרוחים המוקצים על הסל במשך כל בין השמשות, אמרינן את הכלל: מיגו דאיתקצאי לבין השמשות - איתקצאי לכולי יומא.
אבל אם עלו האפרוחים על הסל במשך השבת אין הסל נהיה לבסיס אלא לשעה שעומדים עליו, ולא ממשיך להיות מוקצה לאחר שירדו ממנו, לפי ש"אין מוקצה לחצי שבת". והיינו שהיותו של חפץ בסיס למוקצה (במקצת מאמצע השבת) אינה הופכת אותו למוקצה לכל השבת. ורק אם הוקצה החפץ או הבסיס בכניסת השבת הוא הוקצה לכל השבת.  2 

 2.  במסכת ביצה נחלקו אם יש מוקצה לחצי שבת. דהיינו, דבר שנהיה מוקצה באמצע השבת ופסקה לאחר מכן הקצאתו בשבת עצמה, האם הוא ממשיך להיות אסור. וכתבו התוס' בד"ה בעודן עליו, שלכאורה הא דאמרינן הכא שרק בעודן עליו הוא אסור בטלטול ולא לאחר מכן, אתיא רק למאן דאמר "אין מוקצה לחצי שבת". והוסיפו שיתכן שהדין שאין מוקצה לחצי שבת נאמר רק ביחס לאיסור אכילה, שהרי איסור מוקצה נאמר גם ביחס לאכילה. אבל ביחס לטלטול כולם סוברים שאין מוקצה לחצי שבת. ודין זה מתאים לשיטת תוס' הסוברים כי דבר שאסור באכילה אינו אסור בטלטול ככמבואר בדבריהם מה ב ד"ה דאית ביה ביצה. ועיין במחלוקת רע"א והמהרש"א לעיל (דף מב ב). אבל לפי הרי"ף במסכת ביצה תחילת פרק אין צדין כל דבר שאסור באכילה אסור גם בטלטול. וכן פסק הרמב"ם בפרק ב' מהלכות יום טוב הי"ז. ועיין בים של שלמה בפרק אין צדין. ולהלכה כתב המגן אברהם בסימן תקט"ו, וכך הכריעו הפוסקים, כמו הרי"ף שכל האסור באכילה אסור בטלטול. ועיין ברע"א לביצה שם, שהתוס' כתבו זאת דוקא בביצה שיש בה שימוש, שאפשר לסומכה תחת כרעי המיטה, ולרבי שמעון דוקא !
אמר רבי יצחק: כשם שאין נותנין כלי תחת תרנגולת לקבל ביצתה - כך אין כופין עליה כלי בשביל שלא תשבר.
קסבר: אין כלי ניטל אלא לדבר הניטל בשבת.
מיתיבי כל הני תיובתא, שמוכח מהם שמותר ליטול כלי גם לצורך דבר שאינו ניטל בשבת.
ושני: כל אותם מקומות הותר טלטול הכלי אפילו לצורך דבר שאינו ניטל בשבת משום שמדובר בהם בהיה האדם המטלטל צריך למקומו של הכלי. וכיון שמותר לו ליטלו לצורך פינוי מקומו של הכלי מעתה מותר לו לטלטלו לאיזה מקום שירצה.
תא שמע: אחת ביצה שנולדה בשבת, ואחת ביצה שנולדה ביום טוב - הרי היא אסורה משום "נולד", ואין מטלטלין אותה לא לכסות בה את הכלי, כגון פי צלוחית, שהוא מקום קטן, ולא לסמוך בה כרעי המטה.
אבל כופה הוא עליה כלי בשביל שלא תשבר!?
הכא נמי - בצריך למקומו.
תא שמע: פורסין מחצלות על גבי אבנים בשבת.
ומשנינן: הכא מדובר באבנים מקורזלות, שיש להם ראש חד, דחזיין לקינוח בבית הכסא ואינן מוקצה.
תא שמע: פורסין מחצלות על גבי לבנים שהם מוקצים בשבת.
ומשנינן: הכא מדובר בלבנים דאישתיור מבנינא, דחזיין למיזגא להשען עלייהו בשעת הסעודה, ואינם מוקצים.
תא שמע: פורסין מחצלת על גבי כוורת דבורים בשבת, בימות החמה מפני החמה, ובימות הגשמים מפני הגשמים, ובלבד שלא יתכוין לצוד את הדבורים, על אף שהכוורת היא מוקצה בהיותה מיועדת לדבורים בלבד, שגם הם מוקצה.
ומשנינן: הכא במאי עסקינן - דאיכא בכוורת דבש, שהוא דבר הניטל, ולוקח את המחצלת כדי להגן גם על הדבש.
אמר ליה רב עוקבא ממישן לרב אשי:

דרשני המקוצר[עריכה]