פרשני:בבלי:שבת פד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת פד א

חברותא[עריכה]

אמר רבא:  ולחנניא, דאמר ספינה המיטלטלת טמאה, אפילו אם היא כל כך גדולה עד שאינה מיטלטלת אלא ע"י שוורים, נמי טמאה, דטלטול ע"י שוורים שמיה טלטול!
דתנן במסכת כלים: שלש מיני עגלות הן החלוקים בדיניהם לענין טומאה -
א. עגלה העשויה כקתידרא שהיא קצרה ומוקפת דפנות משלש צדדין, טמאה מדרס לפי שהיא מיועדת לישיבה.
ב. עשויה כמטה שהיא ארוכה כמו מטה, ומיוחדת להעברת סחורות, טמאה טמא מת כלומר מקבלת שאר טומאות מגע חוץ מטומאת מדרס (ונקט טמא מת משום שהנטמא במת הוא אב הטומאה, והכי קאמר: אינו נעשה אב הטומאה אלא ע"י מת ולא ע"י זב), לפי שהיא כלי קיבול אך אינה מיוחדת לישיבה, מאחר שטוענים בה סחורה.
ג. ושל אבנים שעשויה להוליך בה אבנים טהורה מכלום לפי שיש בשוליה נקבים גדולים ואינה כלי קיבול.
ואמר רבי יוחנן: ואם יש בה בית קיבול רימונים שהנקבים אינם כל כך גדולים שהרימונים אינם נופלים דרכם, טמאה טמא מת, שזה השיעור בכל הכלים שכל שאינו מוציא רימונים עדיין שם כלי עליו.
הרי שאפילו עגלה המוליכה אבנים שאינה מיטלטלת אלא ע"י שוורים מקבלת טומאה לפי שטלטול ע"י שוורים שמיה טלטול.
ושנינו בסיפא של אותה משנה  1  שלש תיבות הן -

 1.  הקשו תוס' בד"ה שלש, אמאי הביאה הגמרא בכלל את הסיפא דמשנה. והרמב"ן מפרש דעיקר הראיה היא מהסיפא. דאי מהא דשל אבנים, יש לדחות דמיירי באפשר לטלטלה ע"י אדם. אלא מדקתני בסיפא גבי ג' תיבות, דתיבה הבאה במדה טהורה מכלום, ולא קתני לה גבי עגלות, שמע מינה דעגלה אפילו גדולה טמאה, כיון דעשויה לטלטל ע"י שוורים.
א. תיבה שפתחה מצדה - טמאה מדרס. לפי שאפשר לשכב על התיבה בעוד שמשתמשים בה בפנים דרך הפתח שבצדה.
ב. פתחה מלמעלה - טמאה טמא מת. היינו שאר טומאות חוץ ממדרס, לפי שאינה עומדת לשכיבה, והשוכב עליה אומרים לו "עמוד ונעשה את מלאכתנו".
ג. והבאה במדה תיבה גדולה המחזקת ארבעים סאה (מלשון "אנשי מדות" שצריך למדוד ארכה ורחבה) - טהורה מכלום לפי שאינה מיטלטלת כשהיא מלאה.  2 

 2.  טעם זה אינו מספיק שלא תטמא מדרס שהרי לטומאת מדרס אין צריך שתהא מיטלטלת מלא וריקן. אלא הכא מיירי שפתחה למעלה, שאז אינה מיוחדת למדרס. תוס' ד"ה הבאה. אולם מדברי הרמב"ם משמע דאם אינו מטלטל מלא וריקן טהור אף מטומאת מדרס. ולכאורה צריך עיון מאי שנא מפשוטי כלי עץ, שאף הם נתמעטו מטומאה מהאי טעמא שאין דומין לשק שיש לו בית קיבול, ואעפי"כ הם טמאים מדרס, כמבואר בגמרא בכורות (לח א), שלגבי טומאת מדרס אין צריך שיהא דומה לשק. ולמה לגבי מיטלטל מלא וריקן ממעטינן אף מטומאת מדרס. ובקהילות יעקב סימן כ"ה הביא בשם "משנה אחרונה" לבאר דעת הרמב"ם, דמטעם אחר הוא טהור ממדרס. לפי שמחמת גדלו אין עליו תורת כלי אלא תורת אהל, ולגבי מדרס בעינן שיהא לו תורת כלי. ועיי"ש ביאור הענין באריכות.
תנו רבנן: מדרס כלי חרס טהור שאין כלי החרס נטמא במדרס אם ישב עליו הזב כדיליף לקמן מקרא, אלא אם כן נכנס מגופו לתוך חלל הכלי (שהכלי חרס מטמא רק מאוירו).
רבי יוסי אומר: אף הספינה. והוינן בה: מאי קאמר רבי יוסי? מה ענין ספינה אצל מדרס, הרי הספינה טהורה לגמרי ואפילו מטומאת מגע.
ומתרצינן: אמר רב זביד: הכי קאמר: מדרס כלי חרס טהור. ומגעו טמא אם נגע הזב בחלל הכלי נטמא הכלי. וספינה של חרס טמאה במגע הזב (אך לא במדרס, כי איננה מיוחדת לישיבה, שבעיקרה היא עשויה להעברת סחורות, והיושב בה אומרים לו עמוד ונעשה מלאכתנו) כחנניא, דסבר שספינה של חרס שונה משאר ספינות הואיל ולא איתקש לשק, ומקבלת טומאה.
רבי יוסי אומר: אף הספינה טהורה לגמרי אף ממגע הזב, כתנא דמתניתין דידן, שמטהר כל ספינה, ואפילו של חרס, מקרא ד"אניה בלב ים".
מתקיף לה רב פפא: אם כן מאי "אף הספינה" דקאמר רבי יוסי? שהרי התנא קמא לא טיהר כלי חרס ממגע כדי שרבי יוסי יאמר שאף הספינה כמוה, ואדרבה רק הספינה טהורה.
אלא אמר רב פפא: הכי קאמר: מדרס כלי חרס טהור, ומגעו טמא. וכלי של עץ,, בין מדרסו ובין מגעו טמא. וספינת הירדן טהורה בין ממגע בין ממדרס, כתנא דידן, שמטהר אפילו ספינה שמיטלטלת מלא וריקן.
רבי יוסי אומר: אף הספינה של ירדן טמאה במגע, כחנניא דמטמא ספינה קטנה המיטלטלת מלא וריקן.  3 

 3.  הקשה רש"י דלמה לרב פפא להגיה הברייתא ולהוסיף "ושל עץ" ו"ספינת הירדן", שהרי די אם היה הופך דברי התנאים בלבד, דתנא קמא מטהר בספינה של חרס כתנא דמתניתין, ורבי יוסי אומר אף הספינה טמאה כחנניא. ותירץ דאה"נ אלא דניחא ליה לאוקמי ברייתא בשל עץ דספינה של עץ שכיחא טפי משל חרס. ובתוד"ה אלא, מיישבים הקושיא עפ"י גירסת הר"ח שמהפך דברי רבי זביד, דת"ק אמר דספינה של חרס טהורה ורבי יוסי מטמא, ורב פפא מקשה דא"כ לא קאי רבי יוסי אעיקר דברי ת"ק דאמר מדרס כלי חרס טהור ולא מיירי כלל בטומאה אלא על מה שמדייקינן מדבריו שמגעו טמא והוא מוסיף שאף הספינה טמאה במגע, ולכן הוא מתרץ דת"ק אמר שספינה טמאה ורבי יוסי קאמר שאף הספינה טהורה במגע כמו מדרס כלי חרס דטהור לת"ק.
והוינן בה: ומדרס כלי חרס - מנלן דטהור?
אמר חזקיה: דאמר קרא בזב "ואיש אשר יגע במשכבו" ובתיבת "משכבו" נכלל הזב ומשכבו. מקיש משכבו לו - מה הוא אית ליה טהרה במקוה,  4  אף משכבו נמי אינו טמא אלא אם כן אית ליה טהרה במקוה, ולאפוקי כלי חרס, כדמפרש לקמן.

 4.  לאו דוקא מקוה, שהרי זב טעון טבילה במים חיים של מעין. ומכל מקום, לא בעי שיהא המשכב ומושב דומה לגמרי לזב, אלא סגי שדומה לו קצת בכך שיש לו טהרה במקוה. שאם לא כן לא מצינו שום משכב ומושב שיהא טמא, שאין דבר הטעון מים חיים מלבד זב. תוס' ד"ה מה, ותו' הרא"ש. והרמב"ן מפרש דזב יש לו טהרה במקוה היינו אם נטמא בשאר טומאות ולא בטומאת זיבתו.
דבי רבי ישמעאל תנא: כתיב בזבה "כמשכב נדתה יהיה לה". מקיש משכבה לה - מה היא אית לה טהרה במקוה, אף משכבה נמי אית לה טהרה במקוה.
לאפוקי כלי חרס, דלית ליה טהרה במקוה, דכתיב ביה "ישבר" שאין לו טהרה אלא שבירה.
מתיב רבי אילעא וכי כללא הוא שרק דבר דאית ליה טהרה במקוה מטמא מדרס?
והא תניא: מפץ אריג של קנים  5  הראוי למשכב ומושב, ומטמא טומאת מדרס במת - מנין שהוא מקבל טומאה ע"י מגע המת, ואינו כשאר פשוטי כלי עץ (שאין להם בית קיבול) שאין מקבלין טומאה?

 5.  והתוס' בד"ה מפץ, מפרשים במפץ העשוי מגמי שאינו בכלל הכלים הכתובים בתורה לגבי טומאת מת ושרץ, והכא בעי למילף שיהא לו טומאת מת מק"ו ממדרס.

דרשני המקוצר[עריכה]