פרשני:בבלי:שבת קיג ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קיג ב

חברותא[עריכה]

ודבר דבר -  שלא יהא דבורך של שבת כדבורך של חול, כגון בעניני מקח וממכר וחשבונות של חולין.
דבור הוא שאסור, אבל הרהור, כגון על הוצאות כספיות, מותר.
והוינן בה: בשלמא כולהו - לחיי. מובן הדבר מה הם.
אלא שלא יהא הילוכך של שבת כהילוכך של חול - מאי היא?
ומשנינן: כי הא דאמר רב הונא אמר רב, ואמרי ליה אמר רבי אבא אמר רב הונא: היה מהלך בשבת, ופגע באמת המים, אם יכול להניח את כף רגלו הראשונה מעברה השני של אמת המים קודם שתעקר רגלו השניה מעברה הראשון - מותר אפילו לקפוץ ולדלג עליה. שנחשב כהילוך בנחת. ואם לאו - אסור לדלג, שאין זה הילוך בנחת.
מתקיף לה רבא: היכי ליעביד?
אם ליקף להקיף מסביב את אמת המים - טירחא בהילוכו היא, שהרי קמפיש מרבה הוא בהילוכא.
ליעבר בתוך אמת המים עצמה בלא לדלג עליה - זימנין דמיתווסן מאני שיירטבו בגדיו במיא, ואתי לידי סחיטה.
אלא בהכרח, יש לך לומר כי בהא שצריך לדלג על אמת המים, כיון דלא אפשר בדרך אחרת שלא תיפגע בשבת - שפיר דמי.
אלא, מסביר רבא, שההילוך המיוחד לשבת הוא כענין דבעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: מהו לפסוע פסיעה גסה בשבת?
אמר לו: וכי בחול מי הותרה? שאני אומר: פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם. ומהדר ליה ומחזיר האדם לעצמו את מאור עיניו שניטל כשפסע פסיעה גסה, בשתיית היין של קידושא דבי שמשי, בכניסת השבת.
עוד בעא מיניה רבי מרבי ישמעאל ברבי יוסי: מהו לאכול אדמה טיט אדום בשבת? אמר לו: וכי בחול מי הותרה? שאני אומר: אף בחול אסור, מפני שהוא מלקה. מביאה את האוכלה לידי חולי.
אמר רבי אמי: כל האוכל מעפרה של בבל - כאילו אוכל מבשר אבותיו, הטמונים בעפרה.
ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורשמים.
דכתיב (בראשית ז) "וימח את כל היקום".
אמר ריש לקיש: למה נקרא שמה "שנער"?
לפי שכל מתי מבול ננערו לשם.
אמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה "מצולה"?
לפי שכל מתי מבול נצטללו לשם.
ויש אומרים: כאילו אוכל שקצים ורמשים.
והוינן בה: והא ודאי איתמחויי איתמחו השקצים והרמשים מדור המבול ושוב אינם קיימים!?
ומשנינן: אמרי, כיון דמלקי, שמחלה את האוכל אותה, גזרו ביה רבנן שלא לאוכלה משום אוכל שקצים ורמשים.
דהא ההוא גברא דאכל גרגישתא, אדמת טיט נקי, ואכל גם תחלי, שחליים, שהם מין צמח, ונקלטו השחליים באדמה שבתוך מעיו וגדלו שם וקדחו ליה התחליה בלביה, שהגיעו השחליים עד לבו וקדחו בו חור, ומית.
כתיב (רות ג) "ורחצת וסכת, ושמת שמלתיך ".
והרי פשיטא שיש לה להתלבש בבגדים?
אמר רבי אלעזר: אלו בגדים מיוחדים, של שבת.
כתיב (משלי ט) "תן לחכם - ויחכם עוד".
אמר רבי אלעזר: זו רות המואביה ושמואל הרמתי.
רות - דאילו נעמי קאמרה לה "ורחצת וסכת ושמת שמלתיך עליך, ואחר כך - וירדת הגרן".
ואילו בדידה, ברות עצמה, כתיב: "ותרד הגרן", והדר, רק שם התלבשה, כדי שלא יבחינו בבגדיה המיוחדים - "ותעש ככל אשר צותה חמותה".
שמואל - ששמע קול מההיכל שקורא לו אך לא ידע מי הוא הקורא. ושאל את עלי מה לעשות.
דאילו עלי קאמר ליה (שמואל א, ג) "שכב, והיה אם יקרא אליך ה', ואמרת: דבר ה', כי שמע עבדך!".
ואילו בדידיה בשמואל כתיב ביה: "ויבא ה', ויתיצב, ויקרא כפעם בפעם: שמואל שמואל! ויאמר שמואל: דבר, כי שמע עבדך", ולא אמר שמואל: דבר, ה'! כי חשש שמא לא קולו של ה' הוא.
ועתה מביאה הגמרא כמה דרשות נוספות שדרש רבי אלעזר בפסוקי מגילת רות.
"ותלך ותבא, ותלקט בשדה";.
אמר רבי אלעזר: מלמד שהלכה ובאת, הלכה ובאת, עד שמצאה בני אדם המהוגנין שבקוצרים כדי לילך עמהם. "ויאמר בעז לנערו הנצב על הקוצרים: למי הנערה הזאת?"
וכי דרכו של בעז לשאול בנערה? וכי היה מסתכל בהן?
אמר רבי אלעזר: לפי שדבר חכמה ראה בה. שאם ראתה שני שבלין נופלים - לקטה, אבל אם ראתה שלשה שבלין שוכבות על הארץ יחד - אינה לקטה. וכך הוא דין לקט.
במתניתא תנא: דבר צניעות ראה בה. שאם ראתה שכחת שבלים עומדות - לקטה אותן כשגופה מעומד, ואם ראתה שכחת שבלים נופלות - לא התכופפה אליהן משום דרך צניעות אלא ליקטה אותן כשגופה מיושב.
"וכה תדבקין עם נערותי".
וכי דרכו של בעז לדבק עם הנשים?
אמר רבי אלעזר: כיון דחזא (רות א) "ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה" אמר: שרי לאידבוקי בה.
"ויאמר לה בעז לעת האכל: גשי הלם".
אמר רבי אלעזר: נזרקה בו רוח הקודש ורמז רמז לה: עתידה מלכות בית דוד לצאת ממך, דכתיב ביה, בדוד המלך, "הלם";.
שנאמר (שמואל ב ז) "ויבא המלך דוד, וישב לפני ה'. ויאמר: מי אנכי, אדני ה', ומי ביתי, כי הבאתני עד הלם?"
"וטבלת פתך בחמץ".
אמר רבי אלעזר: מכאן שהחמץ יפה לשרב.
רבי שמואל בר נחמני אמר: רמז רמז לה - עתיד בן לצאת ממך, שמעשיו קשין כחומץ,, ומנו - מנשה.
"ותשב מצד הקצרים".
אמר רבי אלעזר: הושיבה מצד הקוצרים, ולא בתוך הקוצרים. והבדילו הקוצרים בינו לבינה. לפי שנזרקה בו רוח הקודש, ורמז רמז לה בכך, שעתידה מלכות בית דוד שתתחלק.
"ויצבט לה קלי ותאכל ותשבע".
אמר רבי אלעזר: לשון עשירות הוא.
ותאכל - בימי דוד, ותשבע - בימי שלמה, ותותר - בימי חזקיה.
ואיכא דאמרי: ותאכל - בימי דוד ובימי שלמה, ותשבע - בימי חזקיה, ותותר - בימי רבי.
דאמר מר: אהוריריה הממונה על הסוסים והפרידות דרבי - הוה עתיר עשיר יותר משבור מלכא.
במתניתא תנא: ותאכל - בעולם הזה, ותשבע - לימות המשיח, ותותר - לעתיד לבא.
ומצינו שנחלקו האמוראים האלו בדרש של פסוקים אחרים.
כתיב (ישעיהו י) בנבואתו של ישעיהו הנביא על חיל סנחריב:
"ותחת כבודו, יקד יקד - כיקוד אש";.
אמר רבי יוחנן: ותחת כבודו, כמו בתחתית כבודו של חיל סנחריב יקד יקוד אש, והיינו מתחת לבגדיו, ולא מתחת כבודו עצמו ממש.
ומבארת הגמרא כי רבי יוחנן דרש זאת לטעמיה. דרבי יוחנן קרי למאניה לבגדיו "מכבדותי".
וכך היא כונת הפסוק: ובתחתית הבגדים (שהם כבודו) של חיל סנחריב יקד יקוד אש, וגופם ישרף, אך בגדיהם לא ישרפו. רבי אלעזר אומר: ותחת כבודו - תחת כבודו ממש.
והיינו, שגופם ישרף, ובמקום ("תחת") כבודו, (דהיינו, חיל סנחריב עצמו) - ישאר רק אפר ושריפה. רבי שמואל בר נחמני אמר: לא ישרף גופם. אלא תחת כבודו - יהיה כשריפת בני אהרן. מה להלן - שריפת נשמה וגוף קיים, אף כאן - שריפת נשמה וגוף קיים.
שסבר בפירוש המילה "תחת" כרבי יוחנן, שהיא "בתחתית", ואילו את המילה "כבודו" הוא מפרש כרבי אלעזר שהכונה לחיל סנחריב עצמו.
והכי קאמר קרא: ובתחתית חיל סנחריב יקד יקוד אש, אך הם עצמם לא ישרפו בה רק כבודם, והיינו, שתשרף נשמתם וגופם ישאר שלם. אמר רבי אחא בר אבא אמר רבי יוחנן:

דרשני המקוצר[עריכה]