פרשני:בבלי:שבת כב א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כב א

חברותא[עריכה]

אמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרבי תנחום:  נר של חנוכה שהניחה בגובה של למעלה מעשרים אמה - פסולה. וצריך לכבותה ולחזור ולהדליקה. תוד"ה נר.
ודין נר חנוכה, הוא כדין סוכה אשר הסכך שלה גבוה למעלה מעשרים אמה, שהיא פסולה.
וכדין מבוי, שאי אפשר להתירו על ידי קורה שהיא גבוהה למעלה מעשרים אמה.
ואמר רב כהנא: דרש רב נתן בר מניומי משמיה דרב תנחום: מאי פירושא דקרא דכתיב "והבור ריק - אין בו מים".
שהרי ממשמע שנאמר: "והבור ריק", וכי איני יודע שאין בו מים?
אלא מה תלמוד לומר "אין בו מים"?
ללמדנו, שרק מים אין בו, אבל נחשים ועקרבים יש בו.
אמר רבה: נר חנוכה מצוה להניחה בטפח הסמוכה לפתח ביתו, בכדי שיהיה ניכר שהנר הוא של בעל הבית  21 .

 21.  חז"ל קבעו את צורת הפירסומי ניסא דוקא כלפי חוץ, מבאר החתם סופר שלמדו זאת ממזוזה, שקובעים אותה בחוץ כדי לפרסם את ניסו שהוא שומר לנו את הפתח מכל רע, ולכן סמכו שאף נר חנוכה יפרסם את ניסיו באותו מקום.
והוינן בה: והיכא מנח ליה? באיזה צד של הפתח מניחו?
רב אחא בריה דרבא אמר: מצד ימין של הנכנס לבית.
רב שמואל מדפתי אמר: מצד שמאל של הנכנס לבית.
וטעמו: כדי שתהא נר חנוכה משמאל, ומזוזה מימין, ויהיה מסובב במצוות.
אמר רב יהודה אמר רב אסי: אסור להרצות, למנות, מעות כנגד נר חנוכה  22 .

 22.  רש"י הביא טעם משום ביזוי מצוה, והתוספות כתבו משום שהוקצה למצותו. השולחן ערוך (תרעז, ד) פוסק שהנותר מן השמן והפתילות ביום השמיני עושה לו מדורה ושורפו בפני עצמו, מפני שהוקצה למצותו. והקרן אורה מקשה מדוע דבר שהוקצה למצוותו נאסר בהנאה אחרי שעבר זמן המצוה?
כי אמריתא להאי הלכתא קמיה דשמואל, אמר לי: וכי נר של חנוכה - קדושה יש בה עד שנאסר בה אפילו שמוש עראי, כמו למנות מעות לאורה?
מתקיף לה רב יוסף להא דאמר שמואל שדבר אשר מקיימים בו מצוה אך אין בו קדושה אין צורך לנהוג בו כבוד: וכי דם (של שחיטת חיה ועוף) קדושה יש בו?! ובכל זאת נאמרה בו ההלכה שלא לכסותו בדרך בזיון.
דתניא: כתיב "ושפך את דמו וכסהו בעפר". ודרשינן: "ושפך וכסה" - במה, באותה צורה ששפך את הדם, באותו אופן יכסה אותו. כשם שהשחיטה היא באמצעות היד, כמו כן כיסוי הדם צריך להעשות ביד - שלא יכסנו ברגל כיון שאין זה דרך כבוד.
וטעמו של דבר, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו, וכיסוי ברגל הוא דרך בזיון.
בעו מיניה מרבי יהושע בן לוי: מהו להסתפק, להשתמש, מנויי סוכה (פירות שתולים בסוכה לנוי) במשך כל שבעה הימים של חג הסוכות?
אמר להו: הרי אמרו חכמים: אסור להרצות, למנות, מעות כנגד נר חנוכה. וכשם שבנר חנוכה אסור להשתמש לאורה, כמו כן נויי סוכה אסורים בהשתמשות כל שבעה.
אמר רב יוסף: מריה דאברהם! לשון תמיה.
כיצד תלי רבי יהושע בן לוי הלכה דתניא, שנשנתה בתוספתא בפירוש - בהלכה דלא תניא, שלא נאמרה להדיא, אלא למדוה ממקום אחר.
שהרי האיסור בשימוש בנוי הסוכה - תניא, ואילו איסור השימוש בנר חנוכה - לא תניא.
דתניא: אם סככה לסוכה כהלכתה, ועיטרה  23  בנויי סוכה - בקרמים (יריעות מעשה אורג), ובסדינים המצוירים, ותלה בה אגוזין, אפרסקין, שקדים ורמונים, ופרכילי (אשכולות) ענבים,  24  ועטרות של שבלים, או ששם יינות או שמנים וסלתות (סולת) בכוסות זכוכית, ותלאם לנוי.

 23.  החתם סופר (קפד) אומר שמי שתלה אתרוג בסוכתו לנוי, ובחול המועד בא אחד וביקש ממנו לרכוש את האתרוג להשתמש בו למצוה, מותר לו להורידו ולמכור לו אותו בדמים, כיון שכל האיסור להשתמש בנוי, הוא משום ביזוי מצוה, אבל כאן אדרבה זה נהיה המצוה בעצמה שהרי מברכים עליו. (אמנם ביום טוב עצמו האתרוג עדיין מוקצה ואסור, וכל ההיתר הוא רק בחול המועד).   24.  השערי תשובה (תרלח) הביא את ספיקו של המחזיק ברכה, אם סיכך והיה אשכול של ענבים תלוי ומחובר לסכך כמעיקרו, והפך להיות ממילא לנוי סוכה, האם מועיל בו תנאי, או שאין עליו קדושה כלל כיון שהוא לא הניחו שם לשם נוי.
בכל אלו: אסור להסתפק (להשתמש) מהן - עד מוצאי יום טוב אחרון של חג הסוכות.
ואם התנה עליהן קודם כניסת החג הראשון, ואמר שאינו פורש מהם ואינו מקצה אותם לצורך הסוכה, אלא משאיר לעצמו את האפשרות לקחתם ולהשתמש בזמן בין השמשות (שהוא כניסת יום טוב הראשון) - הכל לפי תנאו. ואז רשאי להשתמש בהם בתוך ימי החג  25 .

 25.  כתב הרמ"א יש שכתבו בזמן הזה שאין נוהגין להתנות, והיינו משום שאין בקיאים בתנאי. אמנם המשנה ברורה הביא שהאחרונים חלקו עליו בזה.
הרי ששנינו בתוספתא בפירוש שאסור להסתפק מנוי סוכה (אם לא באופן שמתנה כל כך). ואם כן, אין לתלות את דין סוכה המפורש בדין שאסור להרצות מעות כנגד נר חנוכה.
אלא אמר רב יוסף: אכן לא נלמד האחד מהשני.
אלא, אבוהון דכולהו, המקור לכל המקומות בהם נאמר האיסור להשתמש בצרכי מצוה - הוא כיסוי הדם, שלמדנו לעיל שחייבים לכסותו ביד ולא ברגל, כדי שלא יהיו מצות בזויות עליו. ומכאן יש ללמוד הן לסוכה והן לחנוכה.
איתמר: רב אמר: אין מדליקין מנר חנוכה אחד לנר אחר של חנוכה.
ושמואל אמר: מדליקין מנר לנר.
ובהמשך מבארת הגמרא באיזה אופן מדליק מנר לנר.
רב אמר: אין מתירין ציצית מבגד ישן כדי לקשרה בבגד חדש, משום ביזוי הטלית הראשונה.
(אבל אם הראשונה אינה ראויה ללבישה שרי. מנחות מא ב. ועיין עוד בתוד"ה רב אמר).
ושמואל אמר: מתירין ציצית מבגד ישן לבגד חדש.
נחלקו רבי יהודה ורבי שמעון במלאכה הנעשית בשבת שלא במתכוין, כדוגמת הגורר ספסל על גבי הקרקע ובעת גרירתו הוא חורץ את הקרקע (והיא תולדה של מלאכת חורש - בשדה, או תולדה של בונה - בבית). רבי יהודה אוסר, ורבי שמעון מתיר. ונחלקו רב ושמואל בפסק ההלכה: רב אמר: אין הלכה כרבי שמעון בגרירה.
ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בגרירה.
אמר אביי: כל מילי דמר, בכל מעשיו של רבה בר נחמני - הוה עביד כרב. כיון שבכל מחלוקת בדבר איסור - הלכה כדברי רב (ויש אומרים כי רק במה שנחלקו רב ושמואל בהלכות שבת פסק כרב. ריטב"א).
לבר מהני תלת, דרבה בר נחמני הוה עביד בהם כשמואל:
א. מדליקין מנר לנר.
ב. ומתירין ציצית מבגד לבגד.
ג. והלכה כרבי שמעון בגרירה.
דתניא: רבי שמעון אומר: גורר אדם מטה כסא וספסל, ובלבד שלא יתכוין לעשות חריץ, אלא שהחריץ יעשה מאליו.
יתיב ההוא מרבנן קמיה דרב אדא בר אהבה, ויתיב וקאמר: טעמא דרב דאמר אסור להדליק נר חנוכה מנר לנר - משום ביזוי מצוה הוא. שהרי הקיסם, שעל ידו הוא מעביר את האש, אינו דבר של מצוה. וכשמדליקו מנר של מצוה הוי ביזוי מצוה.
אמר להו רב אדא בר אהבה: לא תציתו ליה (אל תשמעו לו) במה שאמר שטעמו של רב הוא משום ביזוי מצוה.
אלא טעמיה דרב שאסר הדלקת נר מנר הוא - משום דקא מכחיש מצוה. שנראה כמו שלוקח אור מהנר של מצוה, ושואב משמנו.
מאי בינייהו, בין שני הטעמים?
ומבארינן: באופן דקא מדליק משרגא לשרגא. שאינו מדליק נר מנר על ידי קיסם, אלא מדליק שני נרות ישירות, האחד מהשני.
מאן דאמר שטעמו של רב הוא משום ביזוי מצוה, סבירא ליה דמשרגא לשרגא - מדליק, ואין בזה ביזוי מצוה.
מאן דאמר שטעמו של רב הוא משום שההדלקה נראית כמו אכחושי מצוה, סבירא ליה דלהדליק משרגא לשרגא נמי אסור, משום שגם מנר לנר נראה כאכחושי מצוה.

דרשני המקוצר[עריכה]