פרשני:בבלי:שבת כט א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כט א

חברותא[עריכה]

והאמר רב אדא בר אהבה:  נכרי שחקק קב בבקעת, שחקק ביום טוב בחתיכת עץ חקיקה בכדי שהקיטע יוכל ליתן בה את שוקו (כדתנן לקמן סה ב הקטע יוצא בקב שלו) - ישראל מסיקה ביום טוב בתנורו.
ומקשינן: ואמאי שרי? והא נולד הוא! שהרי נעשתה הבקעת לכלי ביום טוב, והא אמרת שסבירא ליה לרב אדא בר אהבה שנולד אסור?
ומתרצינן: רב אדא - לפרושי דבריהם דרבי אליעזר ורבי עקיבא קאמר ליה דנולד אסור, אבל הוא עצמו סובר שנולד מותר  70 . וליה לא סבירא ליה.

 70.  וכך פסק המגן אברהם, שלפעמים אפילו בכלים שלמים אסור להסיק ביום טוב, וכגון בגוי שלקח עצים ביום טוב עצמו ועשה מהם כלים, שזהו נולד, ואסור משום מוקצה.
רבא אמר: היינו טעמא דרבי אליעזר דאמר אין מדליקין בפתילה שלא הובהבה - לפי שאין מדליקין נר של שבת בפתילה שאינה מחורכת, ולא בסמרטוטין שאינן מחורכין,, כיון שאין הם דולקין יפה. (ולסברת רבא מתניתין איירי בכל שבת, ולא רק ביום טוב שחל להיות בערב שבת).
ומקשינן: אלא הא דתני רב יוסף, הייתי שונה מרבותי: בגד שיש בו שיעור של ג' על ג' אצבעות מצומצמות - למאי הילכתא תני לה? והא רבא טעמא אחרינא קאמר.
ומתרצינן: לענין טומאה איתמר.
דתנן במסכת כלים: שיעור ג' על ג' אצבעות שאמרו בבגד לענין קבלת טומאה, הוא חוץ מן המלל מה שכופלים סביב התפירה. שצריך שיהיה בבגד שיעור ג' על ג' אצבעות מלבד המלל כדי שיהיה ראוי לעשיית טלאי, דברי רבי שמעון.
וחכמים אומרים: שעור שאמרו הוא ג' על ג' מכוונות. שאף אם בשעה שיתפור ויכפול בשוליו יהיה פחות מג' על ג' - מכל מקום חשיב בגד.
אמר רב יהודה אמר רב: מסיקין בכלים  71  ביום טוב, ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביום טוב דהוו להו נולד, דברי רבי יהודה.

 71.  ההיתר להסיק בכלים כתב המשנה ברורה (תקא, כח) שזהו רק במקום שאין לו עצים אחרים להסיק בהם, אבל אם יש לו במה להסיק הרי הוא עובר באיסור בל תשחית.
ורבי שמעון מתיר להסיק בשברי כלים.
מסיקין בתמרים.
ואם אכלן, אין מסיקין בגרעיניהם, משום נולד, דברי רבי יהודה.
ורבי שמעון מתיר.
מסיקין באגוזים  72 .

 72.  השולחן ערוך פוסק (תקא, ז) שאגוזים שאכלם ביום טוב עצמו, אסור להסיק בקליפותיהם. וכתב הרמ"א שאין להסיק באגוזים ושקדים בעצמם אא"כ הם עדיין בקליפתן, והטעם כי הם ראויים להיסק אגב קליפתן. והמשנה ברורה הביא שלדעת הירושלמי מותר להסיק אף באוכלים.
אכלן, אין מסיקין בקליפותיהן, דברי רבי יהודה.
ורבי שמעון מתיר.
וצריכא לאשמועינן כל הני, (כלים, תמרים, ואגוזים).
דאי אשמעינן קמייתא שנחלקו האם מותר להסיק בשברי כלים. הוה אמינא: בההיא קאמר רבי יהודה דאסור, וטעמו: משום דמעיקרא היה כלי, והשתא שנשבר ביום טוב הוי שבר כלי, והוה ליה נולד, ואסור.
אבל גרעיני תמרים, דמעיקרא הוו גרעינין, והשתא נמי הוו גרעינין ולא נתחדש בהם כלום, אימא שפיר דמי להסיק בהם דלאו נולד הם, קא משמע לן דבהא נמי אסר רבי יהודה.
ואי אשמעינן פלוגתייהו בגרעינין, הוה אמינא דלהכי חשיב להו רבי יהודה נולד, כיון דמעיקרא הוו מיכסיין על ידי התמר, והשתא לאחר שאכלם - מיגליין, ולהכי חשיב להו רבי יהודה נולד. (ועיין תוד"ה אכלן שהוסיפו שהגרעינין צריכין לאוכל - ששומרים עליו).
אבל קליפי אגוזים, דמעיקרא קודם שאכלן, מיגלו נראים הם, והשתא לאחר שאכלן, נמי מיגלו, אימא שפיר דמי להסיק בהם ולא הוי נולד, להכי צריכא לאשמועינן דבהא נמי אסר רבי יהודה.
והא דרב דאשמועינן דלרב יהודה אין מסיקין בגרעיניהן, לא בפירוש איתמר, אלא מכללא ממעשה שהיה איתמר.
דרב אכל תמרי ביום חול, ושדא קשייתא (והשליך הגרעינים) לבוכיא לתנור.
אמר ליה רבי חייא: בר פחתי! (בן גדולים). כנגדו ביום טוב - אסור למיעבד הכי.
איבעיא להו: האם קבלה מיניה דהכי הלכתא, או לא קבלה מיניה?
תא שמע: דכי אתא רב לבבל אכל תמרי ביום טוב, ושדא קשייתא לחיותא (והשליך הגרעינים כדי שתאכלם חיה).
מאי לאו, בפרסייתא, שהתמרים שאכל היו בשלות ולא נשאר אוכל כלל על הגרעין, ואיכא למשמע מינה דלא קבלה ולא הוי נולד.
ודחינן: לא, בארמיאתא, שלא היו בשלות כל כך, הואיל וחזו אגב אימייהו. מכיון שיש שאריות אוכל על הגרעין שהן ראויות לאכילת אדם לכן לא הוו נולד. (וליכא למיפשט מינה מאי סבירא ליה בגרעינים שלא נשאר עליהם כלל אוכל אי הוו נולד או לא).
אמר ליה רב שמואל בר בר חנה לרב יוסף: לרבי יהודה, דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים, איך שרי להדליק בכלים, הא כיון דאדליק בהו פורתא, והם נשברים מחמת האש, הוה ליה שברי כלים. וכי קא מהפך בהם בתנור באיסורא קא מהפך, דהשתא הוו להו נולד, ואסור!?
ומבארינן: דעבד כדרב מתנה.
דאמר רב מתנה אמר רב: עצים שנשרו מן הדקל לתנור ביום טוב והם מוקצים מכיון שהיו מחוברים מבעוד יום, מרבה עליהם עצים שהיו מוכנים מבעוד יום, ומבטלן ברוב, ומסיקן.
והכא נמי, כשמסיק בכלים לכשירצה להפוך בהן בתנור צריך להוסיף עצים מוכנים ומבטל את הכלים ברוב.
רב המנונא אמר: הכא במתניתין איירי בפחות משלשה טפחים על שלשה טפחים עסקינן. ומקולי מטלניות שאינם חשובות לו אלא קלות בעיניו, שנו כאן, ובהא פליגי לענין קבלת טומאה. (והבהוב וקיפול דנקט במתניתין לאו דוקא).
ואזדא רבי אליעזר דמתניתין לטעמיה, ורבי עקיבא דמתניתין אזיל לטעמיה.
דתנן במסכת כלים: מטלית שהוא פחות משלשה על שלשה, שהתקינו (שיחדו) לפקק לסתום בו את הנקבים של המרחץ, או שהקצו לנער (לאחוז) בו את הקדירה, או שהקצו לקנח בו את הרחיים מהאבק שעליהם - בין מן המוכן, ובין שאין מוכן, טמא, דברי רבי אליעזר.
ורבי יהושע אומר: בין מן המוכן, ובין שלא מן המוכן - טהור.
רבי עקיבא אומר: מן המוכן טמא ושלא מן המוכן - טהור.
והשתא מבארינן לפלוגתייהו.
ואמר עולא ואיתמא רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: הכל מודים שאם זרקו לבגד זה באשפה - דברי הכל טהור, דהא ביטלו מתורת בגד.

דרשני המקוצר[עריכה]