פרשני:בבלי:שבת פו א: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת פו א

חברותא[עריכה]

ורואין אותם את חמשת הזרעים כשהם מסודרים בערוגה -  כטבלא מרובעת.
ומדייקינן: דוקא משום שנראית הערוגה כטבלא הוא דשרי, הא לאו הכי, כשעושה אותה עגולה - אסור! אלמא ערוגה עגולה אין שמה ערוגה להיתר זריעה שכזה.
ומשנינן: התם הא דבעינן שתהיה הערוגה מרובעת הוא כדי לאקולי בה קולא אחרינא - להחשיבה כשדה, להתיר ראש תור היוצא הימנה לשדה אחרת, שלא הותר אלא בערוגה מרובעת.
מתניתין:
מנין לאשה הפולטת שכבת זרע ביום השלישי לשימושה שהיא טמאה? כיון שעד יום השלישי יש עליה שם "שכבת זרע", שעדיין ראוי הזרע להיקלט במעיה ולהיווצר ממנו עובר.
ואשה ששימשה וטבלה ולאחר מכן פלטה שכבת זרע, טמאה כדין איש הרואה קרי. אבל לאחר שלשה ימים מתקלקל הזרע, ושוב אינו מטמא.
שנאמר במתן תורה "היו נכונים לשלשת ימים, אל תגשו אל אשה". שהוזהרו לפרוש מהאשה שלשה ימים קודם מתן תורה, כיון שהיו צריכים להיות טהורים במעמד הר סיני, ואם תשמש באותם ימים שמא בשעת מתן תורה תפלוט שכבת זרע, ותיטמא.  1  מנין שמרחיצין את המילה ביום השלישי למילה שחל להיות בשבת? שעד יום השלישי עדיין הנימול מסוכן, ומותר לחלל עליו את השבת ולחמם עבורו מים, שהרחיצה מחזקת ומבריאה את גופו.  2 

 1.  ואע"ג שהיו שם טמאים בשאר טומאות, כגון זבין ומצורעין ובועלי נדות שלא הספיקו ליטהר באותן שלשה ימים. מ"מ לא הקפידה תורה על אותן טומאות אלא על טומאת קרי בלבד, שבאה מחמת קלות ראש, ותורה ניתנה באימה וביראה וברתת ובזיע. וכן בטבילת עזרא אמרו, שרק בעל קרי אסור לקרות בתורה ולא שאר טמאים, משום שלימוד התורה צריך להיות באימה וביראה דומיא דנתינת התורה. תוד"ה מנין.   2.  מרש"י משמע דכ"ש ביום ראשון ושני שהוא מסוכן יותר. והקשה הר"ן בפ' ר"א דמילה (נג א בדפי הרי"ף), דא"כ למה המתינו בני יעקב ולא באו על אנשי שכם עד היום השלישי. ותירץ דאעפ"י שהיו מסוכנים יותר בימים הראשונים, מ"מ עדיין לא היו חלושין כ"כ, והיו יכולין לברוח ולהלחם, עד יום השלישי, שאז תשש כחם. וראיה לזה שהרי על כרחך ביום ראשון היו מסוכנים יותר מיום שלישי, ובכל זאת לא באו עליהם אז. ועוד כתב שם הר"ן, דמהרמב"ם והרי"ף נראה שאין דעתם כן, אלא שרק ביום השלישי מותר לחלל עליו שבת (או לאחר המילה ממש), לפי שאז הוא מסוכן יותר מהיום הראשון. ולכן המתינו בני יעקב עד היום השלישי. וסיים "ואל תתמה, שטבען של הרבה חליים כך הוא להתחזק יותר בשלישי". ובשפת אמת הקשה על עיקר ראית המשנה מקרא דבהיותם כואבים, דמנ"ל דהיו מסוכנים, דלמא היו חלושין בלבד מלהלחם עם בני יעקב. וכתב דמזה ראיה להרמב"ם והרי"ף, דלשיטתם י"ל דלא הביאה המשנה ראיה על עצם הסכנה דזה פשיטא מסברא, אלא להוכיח דיום שלישי הוא יותר מסוכן מלפני כן, כמו ששם היו כואבים ביום השלישי יותר מאשר בימים הקודמים.
שנאמר באנשי שכם, לאחר שמלו עצמם: "ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים".
מנין שקושרין ביום הכיפורים לשון של זהורית רצועה של צמר אדום בראש השעיר המשתלח? וכשהיו דוחפין אותו מהצוק היה הלשון מלבין, והיו יודעין שנתכפרו עוונותיהם של ישראל.
שנאמר "אם יהיו חטאיכם כשנים (כחוט שני - אדום) כשלג ילבינו".
מנין לסיכה שהיא כשתיה ביום הכפורים? שאסור לסוך את גופו ביוה"כ כשם שאסור לשתות בו.
אעפ"י שאין ראיה גמורה לדבר אבל זכר לדבר יש, שנאמר "ותבא כמים בקרבו וכשמן בעצמותיו", הרי שהוקשה הסיכה לשתיה.  3 

 3.  ומ"מ אינה ראיה גמורה, כי בפשוטו, האי "ותבא כמים בקרבו" לא מיירי בשתיה אלא ברחיצה דומיא ד"כשמן בעצמותיו". תוד"ה אעפ"י.
גמרא:
והוינן בה: רישא דמתניתין דלא כרבי אלעזר בן עזריה, ואילו סיפא כרבי אלעזר בן עזריה?!
שהרי רבי אלעזר בן עזריה הוא התנא ששנה (לקמן קלז ב) את הסיפא דמתניתין שמרחיצין את המילה ביום השלישי שחל להיות בשבת.
ואילו רישא דמתניתין שפולטת שכבת זרע ביום השלישי טמאה, לא אתיא כוותיה. דאי רבי אלעזר בן עזריה - הרי היא טהורה, שכך שמענא ליה לקמן בברייתא?
ומתרצינן: אכן מאן דלא מוקי משנה כתנאי, שנחלקו אמוראים בדבר (עיין רש"י), יש מי שמעדיף להגיה את המשנה ובלבד שלא לומר דאזלא כתרי תנאי, ואותו אמורא תנא ברישא דמתניתין דפולטת שכבת זרע טהורה, ומוקי לה לכולא מתניתין כרבי אלעזר בן עזריה.  4 

 4.  והתוס' בד"ה תני, כתבו שלא היה מגיה את המשנה כדי לאוקמא כחד תנא, אלא בלא"ה יש שתי גירסאות במשנה, ואמורא זה נוח לו לשנות כהגורסין טהורה כדי לאוקמא כחד תנא, והאמורא השני לא איכפת ליה לגרוס טמאה, ואעפ"י שעי"ז אזלא המשנה כתרי תנאי.
ומאן דמוקים כתנאי שמעדיף להעמיד את המשנה בתרי תנאי ובלבד שלא להגיה אותה, הוא יאמר דרישא רבנן  5  וסיפא כרבי אלעזר בן עזריה.

 5.  היינו רבנן דלקמן בעמוד הבא, דבעי שש עונות, דלדעתם לעולם ביום השלישי טמאה שלא עברו עדיין שש עונות, ויום הרביעי לעולם בסופו טהור (ועד סופו לפעמים טמאה, ולפעמים טהורה, וזה תלוי אימתי שימשה ביום הראשון). רש"ש.
תנו רבנן: פולטת שכבת זרע ביום השלישי טהורה דברי רבי אלעזר בן עזריה. ולדעתו הכל תלוי במנין הימים ולא במנין העונות (עונה היינו פרק זמן של יום או לילה) דהיינו אם שימשה ביום חמישי ופלטה בשבת. בין אם שימשה בתחילת ליל חמישי שעברו עד שבת ארבע עונות (ליל חמישי, יום חמישי, ליל שישי, יום שישי) ובין אם שימשה בסוף יום חמישי שיש רק שתי עונות עד שבת, הרי היא טהורה, דמקצת היום (החמישי) ככולו ונמצא ששבת הוא יום השלישי.
רבי ישמעאל אומר: מודה אני לרבי אלעזר בן עזריה שהכל תלוי במנין הימים אולם חולק אני על דבריו שרק אם פלטה ביום הרביעי לשימושה היא טהורה ולא ביום השלישי, דהיינו אם שימשה ביום רביעי ופלטה בשבת היא טהורה. ופעמים שהן ארבע עונות שלימות מהשימוש עד הפליטה. כגון ששימשה בסוף יום רביעי. פעמים שהן חמש עונות כגון ששימשה בתחילת היום של יום רביעי. פעמים שהן שש עונות כגון ששימשה בין השמשות של תחילת ליל רביעי.
רבי עקיבא אומר: לעולם חמש עונות הן שהכל תלוי בעונות ואם פלטה בתוך חמש עונות לשימושה הרי היא טמאה. ואם יצאתה מקצת עונה ראשונה כגון ששימשה באמצע הלילה או באמצא היום נותנים לה מקצת עונה ששית להשלים את מנין השעות שעברו מתחילת עונה ראשונה עד לשימושה, ואם תפלוט באמצע עונה הששית הרי היא טהורה.
אמרוה רבנן קמיה דרב פפא. ואמרי לה: רב פפא אמר לרבא: בשלמא רבי אלעזר בן עזריה סבר כרבנן דאמרי בברייתא (לקמן פו, ב) בחמישי בשבת עביד פרישה מנשותיהם, ויש שלא פירשו רק בסוף היום, ובשבת ניתנה תורה, והם טבלו בליל שבת (כמבואר לקמן), ומאחר שלא חששו שמא יפלטו הנשים מיד לאחר הטבילה, שמע מינה שהפולטת ביום השלישי טהורה.
ורבי ישמעאל סבר כרבי יוסי דאמר ברביעי בשבת עביד פרישה ושבת הוא יום רביעי לשימושה וא"כ אין לנו ראיה אלא שהפולטת ביום הרביעי, טהורה.
אלא רבי עקיבא כמאן סבר? מהיכן למד שהתורה הקפידה על עונות שהרי הם הוזהרו לפרוש רק מסוף היום ויש כאן ימים ולא עונות.
ומתרצינן: לעולם כרבי יוסי סבר שהופרשו ברביעית אלא שהוא סבר שהופרשו מתחילת היום וכדאמר רב אדא בר אהבה: משה בהשכמה עלה ובהשכמה ירד כל עליותיו וירידותיו להר סיני היו בהשכמה.
בהשכמה עלה: דכתיב "וישכם משה בבקר ויעל אל הר סיני". בהשכמה ירד: דכתיב "לך רד ועלית אתה ואהרן עמך" מקיש ירידה לעלייה - מה עלייה בהשכמה אף ירידה בהשכמה.
הלכך הא דכתיב "וירד משה מן ההר אל העם ויקדש את העם" דהיינו שהזהירם על פרישה, היתה בהשכמה. שמאז הוצרכו לפרוש. והרי מתחילת יום רביעי עד ליל שבת יש חמש עונות, שמע מינה שעד חמש עונות עדיין האשה מטמאת בפליטתה.
ומקשינן: למה ליה למשה למימרא להו מיד בהשכמה שיפרשו? והרי בלאו הכי לא היו משמשין ביום. והאמר רב הונא: ישראל קדושים הן, ואין משמשין מטותיהן ביום?
ומתרצינן: הא אמר רבא: אם היה בית אפל מותר.
ואמר רבא ואיתימא רב פפא: תלמיד חכם שהוא צנוע ולא יבא להסתכל - מאפיל בטליתו, ומותר, ולכן היה צריך להזהירם בהשכמה שיפרשו.

דרשני המקוצר[עריכה]