פרשני:בבלי:שבת פו ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת פו ב

חברותא[עריכה]

ומקשינן: והא על כרחך לא טבלו הנשים בליל שבת, דא"כ "טבולי יום" נינהו בשעת מתן תורה, לפי שלא היה להם הערב שמש לאחר טבילתן. אלא ודאי טבלו בערב שבת, וא"כ לכולי עלמא נגרע יום אחד מהחשבון?
ומתרצינן: אביי בר אבין ורב חנינא בר אבין דאמרי תרווייהו: ניתנה תורה לטבולי יום! שלא הקפידה התורה על כך שלא יהיו טבולי יום בשעת מתן תורה, אלא רק בקדשים נאמר שצריך הערב שמש.
יתיב מרימר, וקאמר לה להא שמעתתא דאמוראי, דניתנה תורה לטבולי יום.
אמר ליה רבינא למרימר: האם "ניתנה" קאמרת, שאכן הן טבלו בליל שבת, או "ראויה" קאמרת, שראויה לינתן לטבולי יום, ולכן אף שלמעשה הן טבלו מבעוד יום, יש לכלול יום זה בחשבון.
שכן, אילו היו פולטות לאחר הטבילה קודם הלילה הן אכן היו טמאות, ואז היו טובלות שוב בלילה, שהרי ראויה תורה לטבולי יום. אלא שלמעשה לא הוצרכו לכך לפי שלא פלטו, ולכן החשבון מסתיים רק בליל שבת.
אמר ליה מרימר: "ראויה" קאמינא!
ומקשינן לרבי עקיבא, דבעי חמש עונות: וליטבלו ביני שימשי בליל שבת (ונקרא "ביני שימשי" דהיינו בין השמשות, לפי שבין השמשות שלו שונה בדינו מכל ימי השבוע), וליקבלו תורה ביני שימשי? ומאחר שלא ניתנה תורה עד הבקר שמע מינה שאם היו פולטות בלילה היו טמאות (והיו טובלות שוב), וא"כ צריך להוסיף עוד עונה?
ומתרצינן: אמר רבי יצחק: כתיב "לא מראש (בתחילת נתינת התורה) בסתר דברתי" כלומר בלילה. אלא בגלוי ביום.  1 

 1.  ורש"י הביא מקרא אחר "לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך", דהיינו בלילה שהוא חשך. ועיין הגהה על הגליון ורש"ש.
ואכתי מקשינן לרבי עקיבא: וליטבלו בצפרא דשבתא, וליקבלו תורה בצפרא דשבתא? ולמה הוצרכו לפרוש מיום רביעי בבקר? והרי די היה להם לפרוש מליל חמישי, ועד שבת בבקר יש חמש עונות, ואז יטבלו שהרי ניתנה תורה לטבולי יום.
ומתרצינן: אמר רבי יצחק: שלא יהא הללו הולכין לקבל תורה, והללו הולכין לטבילה.  2 

 2.  ותירוץ זה אינו מספיק גם לתרץ הקושיא הקודמת, שיטבלו בליל שבת ויקבלו אז את התורה, כי עדיין יש להקשות שיטבלו בתחילת ליל שבת ויקבלו את התורה בחצות הלילה. אבל ביום אין להקשות שיאחרו את קבלת התורה עד חצות, שהרי יש כאן ביטול תורה. תוד"ה אמר.
אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא. אבל חכמים אומרים: שש עונות שלמות בעינן כדי לטהר פליטה שלאחריהן.
דסברי כרבי עקיבא, דפרשו מהאשה ביום רביעי בבקר אלא שהם מוסיפין עוד עונה אחת, כי פליטת ליל שבת עדיין מטמאה. ואותן שפלטו בליל שבת טבלו שוב בשבת בבקר, ולפיכך ניתנה התורה בשבת בבקר ולא בלילה, כי לא מלאו עדיין שש עונות (ולא סבירא להו משום "לא מראש בסתר דברתי" דלעיל).  3 

 3.  והלכה כחכמים, ומכאן מקור הדין שנדה הבאה ליטהר אינה מפסקת בטהרה עד יום הששי לראיתה, ואז מתחילה למנות שבעה נקיים, שמא תפלוט שכבת זרע באמצע ספירתה ותסתור את מנינה. עיין שו"ע יו"ד סי' קצ"ו סי"א.
אמר רב חסדא: מחלוקת התנאים מאיזה יום מסרחת השכבת זרע, היא דוקא בשכבת זרע שפירשה מן האשה, שמתקלקלת מפני שמתחממת בגופה. אבל פירשה מן האיש על הבגד - טמאה כל זמן שהיא לחה. (אבל משיבשה אינה מטמאה, שאינה ראויה להזריע).
מתיב רב ששת: תניא: כתיב "וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע" - פרט לשכבת זרע שהיא סרוחה שאינה מטמאה.
מאי לאו, בשכבת זרע שפירשה מן האיש קמיירי, דטהורה כשמסרחת אפילו היא לחה, דהא לא קתני "פרט לכשיבשה". וקשיא לרב חסדא?
ומתרצינן: לא! אלא כשפירשה מן האשה מיירי.
בעי רב פפא: שכבת זרע של ישראל ששהתה במעי כותית (גויה) - מהו? האם היא מסרחת לאחר שלשה ימים כבמעי ישראלית או לא. ונפקא מינה, שאם תפלוט לאחר שלשה ימים, לא תטמא שכבת הזרע את הנוגע בה, (ונקט שכבת זרע של ישראל, דאילו של גוי אינה טמאה).
וצדדי האיבעיא:
מי אמרינן דוקא ישראל, דדאיגי במצות, שמודאגים וחרדים על קיום המצות, חביל (חם) גופייהו. שהדאגה מחממת הגוף (כדכתיב "חם לבי בקרבי") והשכבת זרע מתקלקלת מהחום. אבל עכו"ם, דלא דאיגי במצות, לא.
או דילמא כיון דאכלין הגויים שקצים ורמשים - חביל חם גופייהו.
ואם תמצי לומר בעכו"ם דכיון דאכלי שקצים ורמשים חביל גופייהו, אכתי תיבעי:
שכבת זרע במעי בהמה - מהו?
מי אמרינן דוקא אשה, דאית לה פרוזדור לפני בית הרחם המונע מהאויר מליכנס לרחם, הלכך מסרחת שכבת הזרע. אבל בהמה דלית לה פרוזדור, לא.
או דילמא לא שנא.
ומסקינן: תיקו!
תנו רבנן: בששי בחדש סיון ניתנו עשרת הדברות לישראל.
רבי יוסי אומר: בשבעה בו ניתנו עשרת הדברות.
אמר רבא: דכולי עלמא בראש חדש סיון אתו למדבר סיני. דכתיב הכא "ביום הזה באו מדבר סיני" וכתיב התם "החדש הזה לכם ראש חדשים". וילפינן גזירה שוה "הזה" - הזה": מה להלן ראש חדש אף כאן ראש חדש.
ודכולי עלמא בשבת ניתנה תורה לישראל. דכתיב הכא בעשרת הדברות "זכור את יום השבת לקדשו", וכתיב התם "ויאמר משה אל העם זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים" - מה להלן בעיצומו של יום היציאה ממצרים נאמר להם צווי הזכירה, כדכתיב "זכור את היום הזה", אף כאן בעיצומו של יום השבת נאמר להם "זכור את יום השבת לקדשו".
כי פליגי בקביעא דירחא באיזה יום הוקבע ראש חדש -
רבי יוסי סבר: בחד בשבא ביום ראשון בשבוע איקבע ירחא, נקבע ראש חודש סיון, ואז באו למדבר סיני.
ובחד בשבא לא אמר להו הקב"ה ולא מידי, משום חולשא דאורחא.
בתרי בשבא אמר להו: "ואתם תהיו לי ממלכת כהנים", וכל אותה הפרשה שתחילתה "ומשה עלה אל האלהים". ועליה זו היתה ביום השני בהשכמה, כדאמרינן לעיל שכל עליותיו של משה בהשכמה היו.  4 

 4.  במהרש"א (לקמן פז א) הביא קושית הרא"ם, דא"כ למה צריכה הגמרא לומר דבחד בשבא לא אמר להו משום חולשא דאורחא, תיפוק ליה משום שכל עליותיו היו בהשכמה. ותירץ הרא"ם, שזה רק בעליות שעלה משה מעצמו, אבל כשהקב"ה קרא לו היה צריך לעלות מיד. וכאן הרי כתוב "ויקרא אליו ה"'. והמהרש"א הקשה ע"ז, דהא אותה עליה עצמה דילפינן מינה שכל עליותיו היו בהשכמה, היתה עפ"י הדבור, שכתוב לפני כן "ועלית בבקר על הר סיני". ותירץ, דאי משום עליה בהשכמה, היה אפשר לומר דבהשכמה באו למדבר סיני, ותיכף בהשכמה עלה משה להר סיני. לכן איצטריך לומר שמשום חולשא דאורחא לא אמר להו בו ביום. ועיין רש"ש.

דרשני המקוצר[עריכה]