פרשני:בבלי:שבת פח ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת פח ב

חברותא[עריכה]

אמר ליה רבא: אנן  דסגינן בשלימותא שהלכנו עם הקב"ה בתום לב, וסמכנו עליו שלא יטיל עלינו דבר שאיננו יכולין לעמוד בו, כתיב בן בנו: "תומם ישרים תנחם". אבל הנך אינשי, דסגן בעלילותא שהולכים בעלילה כנגדנו, כתיב בהו "וסלף בגד ישדם" ישדדם.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב בשיר השירים "לבבתני (קרבתני) אחותי כלה. לבבתני באחת מעיניך" - אמרה רוח הקדש לכנסת ישראל: בתחילה, כשקבלתם על עצמכם את התורה, לבבתני באחת מעיניך. אבל לכשתעשי, כשתקיימי - לבבתני בשתי עיניך. שיש כאן קבלה ועשייה, שהן שתים.
אמר עולא: עלובה חצופה היא אותה כלה המזנה בתוך חופתה. כך היו ישראל, שעשו העגל בעודם בסיני.
אמר רב מרי ברה דבת שמואל: מאי קרא? "עד שהמלך במסיבו (בחופתו) נרדי (בושמי) - נתן ריחו". עזב ריחו הטוב לאחרים.
אמר רב: ועדיין חביבותא היא גבן. שאעפ"י שהמקרא מדבר בגנותנו הראה לנו לשון חבה. דכתיב "נתן" ריחו ולא כתב "הסריח".  1 

 1.  לאו דוקא. שהרי המקרא לא ידבר בלשון מגונה, אלא שהיה לו לכתוב עזב ריחו וכתב נתן, לשון חביבות. תוד"ה ולא.
תנו רבנן: העלובין, ואינן עולבין. שאחרים באים עליהם בחוצפה, ולא הם על אחרים.
השומעין חרפתן ואינן משיבין.
העושין מאהבה של הקב"ה ושמחין ביסורין של העלבונות הבאים עליהם.
עליהן הכתוב אומר: "ואוהביו - כצאת השמש בגבורתו"  2  כאור השמש לעתיד לבא, שתאיר אז שבעתיים כאור שבעת הימים (רש"י שופטים ה לא).

 2.  כמו השמש, ששמעה את קיטרוג הלבנה ולא השיבה. תוס' הרא"ש.
אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב בתהלים "ה' יתן אומר המבשרות צבא רב", כלומר, לכל האומות - כל דיבור ודיבור שיצא מפי הגבורה נחלק לשבעים לשונות.
תני דבי רבי ישמעאל: כתיב "הלא כה דברי כאש נאם ה' וכפטיש יפוצץ סלע" - מה פטיש זה נחלק הסלע על ידו  3  לכמה ניצוצות. אף כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נחלק לשבעים לשונות.

 3.  רש"י. והקשו תוס' בד"ה מה, הרי אין הפטיש דומה לדיבור, שהוא עצמו מתחלק. ומתרצים שגם כאן הפטיש עצמו מתחלק, דמיירי באבן סנפירין שהיא חזקה, והפטיש שמכה עליו נשבר. וכאילו כתב וכפטיש יפוצצנו סלע, כמו "אבנים שחקו מים", שהכונה ששחקו אותם המים.
אמר רבי חננאל בר פפא: מאי דכתיב במשלי "שמעו כי נגידים אדבר" - למה נמשלו דברי תורה כנגיד, שר?
לומר לך: מה נגיד זה יש בו להמית ולהחיות, אף דברי תורה יש בם להמית ולהחיות.
היינו דאמר רבא: למיימינין בה בתורה, שעוסקים בה בכל כחם לשמה ועושים אותה עיקר, כאדם המשתמש ביד ימינו שהיא עיקר - סמא דחיי, התורה היא סם חיים. אבל למשמאילים בה, שמחפשים בה את הכבוד ואת העושר, וזהו רצונם בקבלת השכר על קיומה, הרי היא סמא דמותא, סם המות. (עיין בביאור הרמב"ן בפרשת אחרי מות יח ד, שהובאו לעיל סג א).
דבר אחר: "נגידים" - כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה קושרים לו שני כתרים כמו לשרים. שהדיבור היה בו ממש ונראה כדכתיב "רואים את הקולות".
אמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב בשיר השירים "צרור המור דודי לי בין שדי ילין" - אמרה כנסת ישראל לפני הקב"ה: רבונו של עולם! אף על פי שמיצר ומימר (לשון מרירות, רש"ש) לי דודי לאחר העגל, שאמר להם להוריד עדים - בין שדי ילין. שאמר מיד לעשות לו משכן, להשרות שם שכינתו בין בדי הארון, שנראים כשני שדים בולטים בפרוכת.
כתיב שם "אשכול הכופר - דודי לי, בכרמי עין גדי" - מי שהכל שלו מכפר לי על עון גדי, העגל, שהוא מין בהמה כגדי  4  (פירוש אחר. גדי לשון עבודה זרה כדכתיב "העורכים לגד שלחן"), שכרמתי שאספתי לי, שהתאוויתי להרבה אלהות, כדכתיב "אלה אלהיך ישראל".

 4.  לפי פרש"י ב"לא תבשל גדי בחלב אמו" דאף עגל וכבש במשמע, שאין גדי אלא לשון ולד רך, ניחא בפשיטות הכא. ח"א מהרש"א.
והוינן בה: מאי משמע דהאי כרמי לישנא דמכניש הוא לשון אסיפה?
אמר מר זוטרא בריה דרב נחמן: כדתנן במסכת כלים: כסא של כובס שכורמים אוספים עליו את הכלים הבגדים, והוא קרש ארוך ומנוקב נקבים הרבה, ומניח המוגמר (בשמים על גחלים) תחתיו והבגדים סופגים את ריח הבשמים דרך הנקבים, ואותו כסא אינו טמא מדרס.
ואמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב שם "לחייו כערוגת הבושם" - כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה נתמלא כל העולם כולו בשמים.
וכיון שמדיבור ראשון נתמלא העולם - דיבור שני, להיכן הלך, נכנס?
הוציא הקב"ה הרוח מאוצרותיו והיה מעביר ראשון ראשון את הריח לגן עדן. שנאמר "שפתותיו שושנים נוטפות מור עובר" - אל תקרי שושנים אלא ששונים, היינו התורה שנוטפת מור (בשמים), עובר, שהעביר הקב"ה ראשון ראשון.
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה יצתה נשמתן של ישראל שנאמר "נפשי יצאה בדברו".  5 

 5.  כתות כתות היו שם, יש שיצתה נשמתן מחרדת הקולות ויש שלא מתו אלא חזרו לאחוריהם י"ב מיל, כדאמר ריב"ל לקמן. ח"א מהרש" א.
ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו?
הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם.
שנאמר בתהלים "גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננת". ומקרא זה מדבר במתן תורה.
ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקב"ה חזרו ישראל לאחוריהן י"ב מיל שהוא מדת מחנה ישראל, והעומדים בראש המחנה וקרובים לדיבור חזרו מפחד הקול עד קצה המחנה.
והיו מלאכי השרת מדדין אותן מסייעין להם לחזור מעט מעט לפי שנחלשו מפחד, כאשה המדדה את בנה הקטן בתחלת הילוכו. שנאמר "מלאכי צבאות ידודון ידודון" - אל תיקרי ידודון דמשמע שהם עצמן ידודון אלא ידדון את האחרים.
ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה: רבונו של עולם! מה לילוד אשה בינינו?
אמר להן: לקבל את התורה בא!
אמרו לפניו: חמודה גנוזה, שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם,  6  אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?!

 6.  שבתחילה עלה במחשבה ליתן את התורה לאחר אלף דור מבריאת העולם, כדכתיב "דבר צוה לאלף דור". וראה הקב"ה שאין העולם מתקיים ללא תורה והעביר את כל הדורות הללו ולא בראן, ונתנה לאחר כ"ו דורות (מאדם הראשון עד משה רבינו). נמצא שהתורה קדמה לעולם תתקע"ד דורות (שהם הדורות שלא נבראו וביחד עם כ"ו דורות הם אלף). ואותם תתקע"ד דורות עמד הקב"ה ושתלן בכל דור, והן הן עזי פנים שבדור. רש"י, וגמרא חגיגה יד א.
וכי "מה אנוש כי תזכרנו, ובן אדם כי תפקדנו. ה' אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ אשר תנה הודך על השמים".
אמר לו הקב"ה למשה: החזיר להם תשובה! אמר משה לפניו: מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. אמר לו הקב"ה: אחוז בכסא כבודי וחזור להם תשובה! שנאמר "מאחז פני כסא פרשז עליו עננו", ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו (נוטריקון של פרש"ז), ועננו עליו.
אמר משה לפניו: רבונו של עולם! תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה? "אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים". אמר להן למלאכים: וכי למצרים ירדתם? לפרעה השתעבדתם? ואם כן, תורה - למה תהא לכם?
שוב מה כתיב בה "לא יהיה לך אלהים אחרים" וכי בין עמים אתם שרויין שעובדין <img alt='' src='p_amud.bmp title='מיקום עמוד מדויק'>  עבודת גלולים?

דרשני המקוצר[עריכה]