פרשני:בבלי:שבת לה ב: הבדלים בין גרסאות בדף

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת לה ב

חברותא[עריכה]

אלא ביחס לאכילת תרומה על ידי הכהנים שטבלו מבעוד יום קאמר רבי יוחנן שהלכה כרבי יוסי, לומר: שאינם רשאים לאכול בתרומה כשמסתיים בין השמשות דרבי יהודה. דלא אכלי כהנים תרומה - עד דשלים גם בין השמשות דרבי יוסי.
אמר רב יהודה אמר שמואל: כשנראה ברקיע רק כוכב אחד - עדיין הוא יום.
כשנראים בו שנים כוכבים, הרי זה זמן בין השמשות.
וכשנראים שלשה כוכבים הרי זה לילה.
תניא נמי הכי: כוכב אחד - יום, שנים - בין השמשות, שלשה - לילה.
אמר רבי יוסי: שלשה כוכבים שאמרו שהוא סימן לתחילת הלילה, לא בכוכבים גדולים הנראין ביום אמרו, ולא בכוכבים קטנים שאין נראין אלא מאוחר בלילה, אלא בכוכבים בינונים, הנראים בתחילת הלילה.
אמר רבי יוסי ברבי זבידא: העושה בשגגה מלאכה בשני בין השמשות, של כניסת השבת וצאת השבת - חייב חטאת ודאית (ולא אשם תלוי), ממה נפשך: וכגון שעסק במלאכה במשך כל זמן בין השמשות. שאם בין השמשות יום הוא הרי הוא חייב על המלאכה שעשה בבין השמשות שלאחר יום השבת, ואם לילה הוא הרי הוא חייב על המלאכה שעשה בבין השמשות של כניסת השבת.
אמר ליה רבא לשמעיה: אתון, אתם, דלא קים לכו שאינכם בקיאים בשיעורא דרבנן שנתנו להבחין אימתי הוא זמן בין השמשות, אדשמשא, כאשר נמצאת השמש אריש דיקלי, בראשי הדקלים - אתלו שרגא, הדליקו אז את נר השבת.
וביום המעונן מאי, איזה היכר יהיה לכם?
במתא בעיר, חזי תרנגולא, אימתי הם מתיישבים על הקורות מבעוד יום.
בדברא, בשדה מחוץ לעיר, התבוננו בעורבי, אימתי הם נעלמים מהשדה. אי נמי בשדה התבוננו אדאני, על סוג עשב הנקרא "אני", הפונה במשך היום בתנועה סיבובית כלפי החמה, ובערב הוא מתכופף מאד כלפי המערב.
תנו רבנן: שש תקיעות תוקעין ערב שבת (ובכלל מנין ששת התקיעות נמצאות גם תרועות, וכפי שיבואר להלן שהסדר הוא: תקיעה תרועה ותקיעה, ושוב תקיעה תרועה ותקיעה):
ראשונה נועדה - להבטיל את העם ממלאכה שבשדות, כדי שתהיה להם שהות להכנס לעיר.
שניה - כדי להבטיל את אנשי העיר ממלאכה ואת אנשי החנויות ממקח וממכר.
שלישית - כדי להדליק את הנר.
דברי רבי נתן.
רבי יהודה הנשיא אומר: שלישית נועדה רק כדי להזכיר - לחלוץ תפילין, שאין להניחם בשבת. אבל עדיין אין חובה להדליק את הנר אלא בתקיעה הרביעית.
ושוהה התוקע, והיינו, שעדיין יש שהות לכניסת השבת משך זמן כדי צליית דג קטן, או כדי להדביק פת בתנור עד שיקרמו פניה.
לפי שהקדימו את התקיעות כדי להוסיף מן החול על הקודש  111 .

 111.  הוכיח מכאן הריטב"א שאחרי הדלקת נר שבת שנעשתה בתקיעה שלישית עדיין לא נכנסה שבת ואינו אסור בעשיית מלאכה, אלא עד כניסת השבת, או שיכניסנה בקידוש או בתפילה. ולכן סובר הריטב"א שלגבי נר חנוכה, קודם מדליק נרות שבת ואחר כך ידליק נר חנוכה. וראה הערה 105. אבל הבה"ג חולק וסובר שנר חנוכה קודם כי הדלקת נרות שבת נחשבת כקבלת שבת.
ורק מששהה את פרק הזמן הראוי לצלות בו דג קטן או כדי שיקרמו פני הפת בתנור, הרי הוא תוקע, ומריע, ותוקע. ואז הוא שובת מיד. דהיינו, שמיד חלה עליו השבת.
אמר רבן שמעון בן גמליאל: מה נעשה להם לבבליים, לבני בבל, שאין הם נוהגים לשבות מתוך תקיעה כמונו, אלא מנהגם הוא שהם (תוקעים ומריעים ותוקעים. ושוב) תוקעין ומריעין, ושובתין מתוך שהם מריעין תרועה.
ותמהינן: אם בסדרה השניה של התקיעות הם תוקעין ומריעין, הרי הוו להו חמשה תקיעות וחסר להם את התקיעה השישית?!
אלא כך היה מנהגם: שתוקעין, וחוזרין ותוקעין, ומריעין, ושובתין מתוך מריעין - לפי שמנהג אבותיהן בידיהן.
מתני ליה רב יהודה לרב יצחק בריה: תקיעה שניה היא כדי להדליק את הנר.
והוינן בה: כמאן? לא כרבי נתן שאמר כי התקיעה השלישית היא להדלקת הנר. ולא כרבי יהודה הנשיא, שאמר כי התקיעה הרביעית היא להדלקת הנר.
אלא כך מתני רב יהודה ליצחק בנו: שלישית - להדליק את הנר! כמאן - כרבי נתן.
תנא דבי רבי ישמעאל, שש תקיעות תוקעין ערב שבת:
התחיל לתקוע תקיעה ראשונה - נמנעו העומדים בשדה מלעדור חפירות, ומלחרוש, ומלעשות כל מלאכה שבשדות. ואין האנשים הקרובין לעיר רשאין ליכנס אליה מיד, אלא עליהם להמתין עד שיבואו הרחוקין מהעיר, ויכנסו כולם כאחד, כדי שלא יאמרו אנשי העיר בראותם את הרחוקים נכנסים כי הגיעו אחרונים משום שהמשיכו לעבוד גם אחר השמע קול השופר. ולכן תקנו שיכנסו כולם כאחד.
ועדיין חנויות פתוחות, ותריסין, דלתות החנויות מונחין לפני החנויות כשעליהם שטוחה הסחורה.
התחיל לתקוע תקיעה שניה - נסתלקו התריסין וננעלו החנויות, ועדיין מים חמין, המיועדים למזוג בהם את היין, מונחין על גבי כירה, וקדירות עם תבשיל לשבת מונחות על גבי כירה.
התחיל לתקוע תקיעה שלישית - סילק מעל האש המסלק את הקדרות המיועדות למאכל הלילה. והטמין המטמין את הקדירות המיועדות למאכל היום, והדליק המדליק את נרות השבת.
ושוהה התוקע כדי צליית דג קטן, או כדי להדביק פת בתנור. ואז הוא תוקע ומריע ותוקע, ושובת.
אמר רבי יוסי ברבי חנינא: שמעתי, שאם בא התוקע להדליק נר של שבת אחר שש תקיעות - מדליק. שהרי נתנו חכמים שיעור לחזן הכנסת, שהוא שמש הציבור, להוליך שופרו לביתו מהמקום המיוחד לתקיעה, שהיה מקום גבוה, ומוכח שגם אחרי גמר התקיעות עדיין יש שהות עד כניסת השבת.
אמר לו (יתכן שיש לגרוס "אמרו לו"): אם כן, שיכול להוליך את השופר לביתו - נתת דבריך לשיעורין! שלפעמים ביתו רחוק ולפעמים הוא קרוב.
אלא: מקום צנוע יש לו לחזן הכנסת בראש גגו שתקע שם, ששם מניח שופרו, לפי שאין מטלטלין לא את השופר ולא את החצוצרות, אפילו במקום שאין איסור טלטול, ברשות היחיד, כי השופר והחצוצרות הם מוקצה בשבת.
ותמהינן: וכי שופר מוקצה הוא?
והתניא: שופר שראשו כפוף ואפשר לשאוב בו מים ולהשקות בו את התינוק אינו מוקצה והרי הוא מיטלטל בשבת, וחצוצרות שאינם ראויים בשבת לכל שימוש הרי הם מוקצה ואינם מיטלטלין!?  112 

 112.  כתב החזון איש (באגרת מ"ג) אפילו שאפשר לעשות בחצוצרה איזו מלאכת היתר כגון להכות איתה אגוזים ולפצחם, בכל זאת אין זה תשמיש נאות וחביב על בני אדם לעשות כך עם חצוצרה, ולכן אינה מיטלטלת. אבל אין להסביר שאין מלאכה זו נחשבת למלאכת היתר מכיון שאין רגילים לעשות זאת רק קצת ובדרך אגב, שהרי מי סופר כמה פעמים עושים זאת, ומה נפקא מינה במספר הפעמים, אלא רק מכיון שהשתמשות כזו שנואה על בני האדם אינה נחשבת לנו להתיר טילטול בגללה.
אמר רב יוסף: לא קשיא.
כאן - בשופר של יחיד אין הוא מוקצה.
כאן - בשופר של ציבור, הרי הוא מוקצה.
אמר ליה אביי: וביחיד שאמרת שאינו מוקצה - למאי חזי? הואיל וראוי לגמע בו מים  לתינוק.

דרשני המקוצר[עריכה]