פרשני:בבלי:שבת קלה א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת קלה א

חברותא

ולא מי שהוא ספק אם זמן מילתו היום, (כגון שנולד בין השמשות). דוחה את השבת.  1  כל שערלתו ודאי, דוחה את השבת. ולא אנדרוגינוס דוחה את השבת.

 1.  בתוד"ה ולא כתבו, דקרא אסמכתא בעלמא היא דפשיטא דלא מחללינן שבת מספק. ובשפת אמת תירץ דאתי קרא למימר שאין ספק דוחה ואם מל חייב חטאת, וללא מיעוט אלא מתורת "ספק" אינו יכול להביא חטאת דהוי ספק חולין בעזרה. וכן תירץ במנחת חינוך מצוה ב' אות י"ז.
רבי יהודה אומר: אנדרוגינוס דוחה את השבת, ואם לא מל, ענוש כרת. ולקמן (קלז א) מפרשינן טעמיה.
ערלתו ודאי דוחה את השבת. ולא נולד בין השמשות דוחה את השבת.
ערלתו ודאי דוחה את השבת, ולא נולד כשהוא מהול דוחה את השבת.  2 

 2.  בשפת אמת הקשה כיון שזה ספק ערלה כבושה, נימהליה ממה נפשך, אם הוא מחויב, שפיר מהיל, ואי לאו, מקלקל הוא. ונראה שכיון שמדרבנן חייבין למולו אם כן הוי תיקון, ושוב איכא איסור תורה.
שהנולד מהול: בית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית, ומודו ששבת לא דחי.  3 

 3.  עיין מנחת חינוך (מצוה ב' אות י"ג) שדן האם חיוב הטפת דם ברית הוא מן התורה, או מדרבנן. ומדברי התוס' ד"ה לא נחלקו נראה שחיובו הוא מן התורה.
ובית הלל אומרים: אינו צריך להטיף ממנו דם ברית.
אמר רבי שמעון בן אלעזר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל, על נולד כשהוא מהול שצריך להטיף ממנו דם ברית, מפני דחיישינן שמא ערלה כבושה היא. דהיינו שהעור נדבק מאד בבשר (ש"ך יו"ד רס"ג סק"ב).  4 

 4.  ואין מברכין על המילה אלא אם כן נראית לו ערלה כבושה. (טור שם) ועיין בחזו"א או"ח סי' ס"ב ס"ק כ"ז שהטפת דם היא למטה מן העטרה.
על מה נחלקו בית שמאי ובית הלל? על גר שנתגייר כשהוא מהול, ואין אצלו חשש ערלה כבושה. שבית שמאי אומרים: צריך להטיף ממנו דם ברית. ובית הלל אומרים: אין צריך להטיף ממנו דם ברית.
אמר מר: הא דאמרינן ולא ספק דוחה את השבת - לאתויי מאי?
ומבארינן: לאתויי הא דתנו רבנן: תינוק שהוא בן שבעה חודשים, מחללין עליו את השבת (לפי שהנולד לשבעה עתיד לחיות). ובן שמונה חודשים, אין מחללין עליו את השבת, כי כיון שודאי לא יחיה הרי הוא כמת, ואין מילתו מצוה.  5 

 5.  ובטור ושו"ע או"ח סי' של' סעי' ז' פירשו דהוא הדין לגבי לרפאותו ולהחיותו. ועיין בבה"ל שם ד"ה או ספק. ובשפת אמת כתב שנראה שבחול צריך למולו, אף שאינו בר קיימא.
ספק בן שבעה, ספק בן שמונה, אין מחללין עליו את השבת.
בן שמונה, הרי הוא כאבן, ואסור לטלטלו.  6  אבל אמו שוחה עליו ומניקתו מפני הסכנה שיש בריבוי החלב שבדדיה.  7  (וביבמות פ ב פירש"י סכנת שניהם הבן והאם).

 6.  עיין תוד"ה בן דהשתא אין אנו בקיאין בזה ומותר לטלטל כל התינוקות. ומותר למולו בשבת. ואפילו אם פירש ולא בעל אלא פעם אחת נראה לר"י שמותר למולו ולטלטלו בשבת אם אין ריעותא בשערו וצפרניו.   7.  בתוד"ה מפני הקשו דאפילו בלא סכנה לישתרי משום צערא?
איתמר: רב אמר: הלכה כתנא קמא דאמר אליבא דבית הלל שהנולד מהול אין צריך הטפת דם ברית.
ושמואל אמר: הלכה כרבי שמעון בן אלעזר דבית שמאי ובית הלל פליגי בגר שנתגייר כשהוא מהול, אבל הנולד מהול צריך הטפת דם ברית.
רב אדא בר אהבה, איתיליד ליה ההוא ינוקא, כשהוא מהול, אהדריה אתליסר מהולאי שיטיפו לו דם ברית, ואותם י"ג מוהלים לא רצו למולו בשבת. והוא עצמו מלו, עד דשוייה כרות שפכה, שחתך לו מהגיד.
אמר רב אדא בר אהבה: תיתי לי, הגיע לי עונש זה, על דעברי אהא דאמר רב, שאין צריך להטיף דם ברית.
אמר ליה רב נחמן: וכי אדשמואל לא עבר? שהרי, אימר דאמר שמואל צריך להטיף ממנו דם ברית בחול, אבל בשבת - מי אמר?
והוא, רב אדא, סבר, ודאי ערלה כבושה היא, ומחללינן עליה שבת.
דאיתמר: רבא אמר בשיטת רבי שמעון בן אלעזר: חיישינן שמא ערלה כבושה היא. ומספק אין מטיפין דם בשבת.
רב יוסף אמר בשיטת רבי שמעון בן אלעזר: ודאי ערלה כבושה היא. ולכן אפילו בשבת מטיפין דם ברית.
אמר רב יוסף: מנא אמינא לה?
דתניא: רבי אליעזר הקפר אומר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על נולד כשהוא מהול, שצריך להטיף ממנו דם ברית.
על מה נחלקו? - לחלל עליו את השבת.
שבית שמאי אומרים: מחללין עליו את השבת. ובית הלל אומרים: אין מחללין עליו את השבת.
ומהא דייקינן: לאו, מכלל דתנא קמא סבר: מחללין עליו את השבת. ומכאן ראיה לדברי רב יוסף דאמר ודאי ערלה כבושה היא.
ודחינן: ודילמא תנא קמא דברי הכל אין מחללין קאמר?
ומתרצינן: אם כן, וכי רבי אליעזר הקפר טעמא דבית שמאי אתא לאשמעינן? וכי רבי אליעזר הקפר נחלק על דברי התנא שאמר דברי הכל אין מחללין בכדי ללמדנו שלאו דברי הכל היא, לפי שלבית שמאי מחללין? והרי בית שמאי במקום בית הלל אינה משנה?
ומבארינן: דילמא הכי קאמר: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל בדבר זה. אמר רב אסי: כל תינוק שאמו טמאה לידה - נימול לשמונה. וכל שאין אמו טמאה לידה, כגון שנולד דרך דופן, או נכרית שילדה ולמחרת נתגיירה - אין נימול לשמונה אלא מיד. שנאמר: "אשה כי תזריע וילדה זכר וטמאה שבעת ימים". "וביום השמיני ימול בשר ערלתו".
אמר ליה אביי: דורות הראשונים, מזמן אברהם ועד מתן תורה, שנתנה להם מילה ולא נהגו דיני טומאה, יוכיחו, שאין אמו טמאה לידה ונימול לשמנה.

דרשני המקוצר