פרשני:בבלי:שבת כח ב

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כח ב

חברותא

אלא אמר רבא מברניש: עור בהמה טמאה,  אתיא בקל וחומר מנוצה, צמר, של עזים:
כי אם נוצה של עיזים, שאין מטמא בנגעים, הרי הוא מטמא באהל המת (דהא גמרינן טומאת אהל ממשכן, והתם יריעות עזים הוו).
עור בהמה טמאה, שמטמא בנגעים - אינו דין שמטמא באהל המת!?
ופרכינן: כיון שמרבינן עור בהמה טמאה שיטמא באהל המת.
ואלא, הא דתני רב יוסף: לא הוכשרו למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד - למאי הלכתא שנה רב יוסף דין זה?
כי בשלמא אם נאמר שאין עור בהמה טמאה מטמא באהל, הכי קאמר רב יוסף: אין ללמוד מהמשכן שכל עור ואפילו עור בהמה טמאה מטמא בטומאת אהל, לפי שלא הוכשר למלאכת שמים של עשיית המשכן אלא עור בהמה טהורה, ורק הוא נקרא אהל.
אבל עתה, דאמרינן שגם עור בהמה טמאה מטמא בטומאת אהל, לאיזה ענין אמר רב יוסף שלא הוכשר למלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד? שהרי מה שבמשכן היה עור בהמה טהורה בלבד כבר היה. ואין צורך לרב יוסף לבוא וללמדנו מה שהיה בעבר, אם אין בכך לימוד של הלכה למעשה עתה?
ומשנינן: הא דרב יוסף - לענין תפילין איתמר. שצריך לכתוב את פרשיות התפילין על עור בהמה טהורה.
ותמהינן: מהו חידושו בתפילין!? והא בהדיא כתיב בהו "למען תהיה תורת ה' בפיך" - ודרשינן: מן דבר המותר בפיך! ומכאן יש לך ללמוד כי לא הוכשר לכותבם אלא על עור של בהמה טהורה בלבד.
אלא, כי איצטריך לדרב יוסף - לעורן. לבתים של פרשיות התפילין. שאותם אין למעט מ"למען תהיה תורת ה' בפיך". שהרי בבתים עצמם לא כתיב "תורה" אלא רק בפרשיות המונחות בתוכם.
ודחינן: והאמר אביי: שי"ן של תפילין, שצריך לעשות בעור הבית של תפילין של ראש כמין שי"ן בולטת מקמטי העור, אחד מימינו ואחד משמאלו - הלכה למשה מסיני הוא!  65 

 65.  מבואר בגמרא שגם השי"ן נקראת תורת ה'. והגרי"ז בספרו על התורה מבאר את הפסוק "והיו" לטוטפות בין עיניך, שהכונה היא על הפסוק שלפניו "והיו הדברים האלה", והיינו שהם בעצמם יהיו הטוטפות, כלומר שהטוטפות יהיו נעשות מהם ממש, לפי שהשי"ן שבטוטפות היא תורה והיא נמצאת בין עיניו, אבל בתפילין של יד שרק הפרשיות שבתוכה הם תורת ה' ולא הבית, לשון הפסוק הוא "וקשרתם" דהיינו שרק קושרים אותם ליד.
(ובנוסף, יש לעשות קשר כמין דלי"ת ברצועות של ראש, וכמין יו"ד ברצועה של יד, להשלים שם ה').
וכיון שאות השי"ן משם ה' נכתבת בקמטין של התפילין, פשיטא דבעינן שיהיה מן המותר בפיך.
אלא, להא איצטריך: לכורכן לפרשיות התפילין בשערן של בהמות טהורות, ולתופרן את הבתים, בגידן.
ודחינן: הא נמי - הלכה למשה מסיני הוא!
וכמו כן הא דבעינן שיהיו מבהמה טהורה, הוי הלכה למשה מסיני.
דתניא: תפילין, בין של ראש ובין של יד - צריך שיהיו התפילות מרובעות בתפירתן, וגם הבתים צריכים להיות מרובעים, ודין זה הלכה למשה מסיני הוא.
והפרשיות תהיינה נכרכות בשערן, כלומר ממין שעשוי ממנו הקלף, והיינו משל טהורה, ונתפרות בגידן.
וכיון דהוי הלכה למשה מסיני לא בעינן לדברי רב יוסף.
אלא לרצועותיהן, איצטריך רב יוסף לאשמועינן, שצריך שיהיו משל בהמה טהורה.
ופרכינן: והאמר רב יצחק: רצועות צריך שיהיו שחורות - הלכה למשה מסיני. ומכיון שדין הרצועות הוא הלכה למשה מסיני, מסתבר שגם הדין שצריך לעשותם מבהמה טהורה הוא הלכה למשה מסיני, ואילו רב יוסף לא שנה זאת בתורת הלכה למשה מסיני!?
ומתרצינן: נהי דגמירי הלכה דבעינן שיהיו שחורות. אבל שיהיו טהורות - מי גמירי הלכה למשה מסיני? ועל כן בא רב יוסף לומר שלא הוכשרו במלאכת שמים אלא עור בהמה טהורה בלבד.
וכיון דמימרא דרב יוסף לא לענין משכן נאמרה, יש לנו עדיין לדעת - מאי הוי עלה דתחש שהיה בימי משה?
אמר רבי אלעא אמר רבי שמעון בן לקיש: אומר היה רבי מאיר: תחש שהיה בימי משה - בריה בפני עצמה היה. ולא הכריעו בה חכמים אם מין חיה הוא,  66  אם מין בהמה הוא.

 66.  כתב המהרש"א שאין הכונה "בריה בפני עצמה", לומר שזו בריה משונה כמו אנדרוגינוס, שזה גם איש וגם אשה, אלא שהתחש היה כמו "כוי" שיש לנו בה ספק אם היא חיה או שהיא בהמה, אבל זו בריה ראויה.
ואותו תחש, קרן אחת היתה לו במצחו. ולפי שעה נזדמן לו למשה ועשה ממנו משכן, ואחר כך נגנז ואינו קיים יותר.
ואמרינן: מדקאמר קרן אחת היתה לו במצחו - שמע מינה מין טהור היה.
דאמר רבי יהודה: שור שהקריב אדם הראשון - קרן אחת היתה לו במצחו.
שנאמר: (תהילים סט) "ותיטב הלולי לה'
יותר משור פר מקרין מפריס" (שהוא בעל קרנים גדולות ופרסות רחבות, שהוא יפה למראה ובעל בשר. מצודות שם).
ופרכינן: הא "מקרין" - תרתי קרנים משמע, דסתם "מקרין" האמור בקרן שור מתייחס לכל קרנותיו ולא רק לאחת מהן, וכיצד אמרת שרק קרן אחת בלבד היתה לו?
אמר רב נחמן בר יצחק: "מקרן" כתיב, חסר יו"ד, שמשמעותו קרן אחת.
ומקשינן: וליפשוט מיניה, מדהקריב אדם הראשון שור בעל קרן אחת וקרי ליה "שור פר", שמע מינה דתחש, שיש לו רק קרן אחת - מין בהמה הוא, שכן רק בבהמות מצינו שתהיה בהן קרן אחת בלבד, ולא בחיות!?
ומתרצינן: כיון דאיכא "קרש", דמין חיה הוא, ולית ליה אלא חדא קרן, איכא למימר דהתחש מין חיה הוא.
מתניתין:
פתילת הבגד, חתיכת בגד, שקפלה ועשה ממנה פתילה, ולא הבהבה באש, שלא חרכה כדי שתדלק יפה  67 .

 67.  לשון הבהוב, הובא בהגהה שנכתבה על השולחן ערוך (רסד, ט) שפירושו דבר שאינו נשרף לגמרי ואינו קיים לגמרי וכלשונו של התרגום יונתן ב"ע על הפסוק אל תאכלו ממנו נא - מהבהב. וכתב המגן אברהם שאף שכיום אין צורך להבהב הפתילה, מכל מקום ראוי שהבעל יחרוך קודם את הפתילה, ובזה יועיל שיהיה לאשה קל יותר להדליק הנר.
רבי אליעזר אומר: טמאה היא לגבי דין טומאת כלים, דבגד כלי הוא, ואין הקיפול מבטלה מתורת בגד (הואיל ולא הבהבה).
ואין מדליקין בה נר שבת, ומפרש להלן טעמיה.
רבי עקיבא אומר: טהורה היא, ובטל ממנה שם בגד לקבלת טומאה.
ומדליקין בה נר של שבת.
גמרא:
והוינן בה: בשלמא לענין קבלת טומאה, בהא פליגי תנאי דמתניתין:
דרבי אליעזר סבר: קיפול הפתילה אינו מועיל לבטלה מתורת בגד. ובמילתיה קמייתא שהיה לה דין בגד קיימא.
ורבי עקיבא סבר: קיפול הפתילה מועיל, ובטולי בטיל לשם בגד ממנה.
אלא לענין הדלקה, אי שרי להדליק בה - במאי פליגי?
אמר רבי אלעזר אמר רב אושעיא, וכן אמר רב אדא בר אהבה: הכא במתניתין:
א. בבגד שהוא ג' על ג' אצבעות מצומצמות עסקינן.
ב. וביום טוב שחל להיות ערב שבת עסקינן, שנוהג בו דין מוקצה.
ג. ודכולי עלמא אית להו להא דרבי יהודה דאמר: מסיקין את התנור ביום טוב בכלים שלמים, ואין מסיקין בשברי כלים שנשברו ביום טוב, משום דהוו "נולד". כי בתחילת היום טוב הם היו כלים שלמים, ורק ביום טוב "נולד" המצב שבו הם נהיו שברי כלים, ולכן אסורים בטלטול מדין מוקצה (על אף שבקעת עצים גרידא מותרת בטלטול לצורך הסקה)  68 .

 68.  רש"י מפרש הטעם משום שזה נולד והרי זה מוקצה. וביאר המגן אברהם שמוקצה אסור בהנאה ולכן אין מדליקין. והבית הלוי חולק וסובר שאין איסור הנאה במוקצה כלל, אלא יש איסור להשתמש במוקצה, והדלקה בפתילה של מוקצה נחשב שימוש במוקצה, ולכן אסור.
ד. ודכולי עלמא, אית להו להא דעולא;.
דאמר עולא: המדליק נר של שבת - צריך שידליק שלא יסלק ידיו עד שתאחז האש ברוב הפתילה היוצא חוץ לנר  69 .

 69.  הלבוש כתב טעם הדבר שיהיה הלהב עולה יפה מיד כשמסלק את ידו מן הפתילה, וכמו שהיה דין בהדלקת המנורה.
ובהא פליגי:
רבי אליעזר סבר: קיפול הבגד אינו מועיל לבטלו מתורת בגד. וכיון דאדליק ביה פורתא ופיחתו משיעורו (שהיה בו ג' אצבעות מצומצמות) - הויא ליה עתה שבר כלי, דפחות משלוש לאו כלי הוא.
ומעתה, כי קא מדליק בידיו את שאר הפתילה כדי שתאחז האש ברוב היוצא - בשבר כלי קא מדליק! ואין מסיקין בשברי כלים. וזהו טעמו של רבי אליעזר שאין מדליקין בפתילה שקפלה ולא הבהבה.
ורבי עקיבא סבר: קיפול מועיל לבטל את הפתילה מתורת בגד, ואין תורת כלי עליו בשעת ההדלקה (ואיירי שקפלה מערב יום טוב, דאין גודלין פתילה ביום טוב, רש"י). וכי קמדליק - בעץ בעלמא קמדליק (ועץ זה היה בתורת עץ כבר מערב יום טוב, כך שאין עליו את האיסור של שברי כלים שנשברו ביום טוב)). וזוהי סברת רבי עקיבא דפתילת הבגד שקפלה מדליקין בה.
אמר רב יוסף: היינו דתנינא, ששניתי מרבותי משנה בדין ג' על ג' מצומצמות, ולא ידענא למאי הלכתא איתמר. (כי לענין קבלת טומאה הרי אם יהיה יותר מג' כל שכן שיטמא).
והשתא ידענא דהך מילתא איתמר לענין הדלקת פתילה, דאיירי בדוקא במצומצמות, שבהדלקתו מבטלה מתורת כלי.
ומדייקינן: ומדקא מתרץ רב אדא בר אהבה ומוקי למתניתין אליבא דרבי יהודה דאמר מסיקין בכלים ואין מסיקין בשברי כלים - שמע מינה: כרבי יהודה סבירא ליה.
ומקשינן: ומי אמר רב אדא בר אהבה הכי?

דרשני המקוצר