פרשני:בבלי:שבת כד א

ערך זה הוא מתוך פרויקט פרשני - הפירוש השיתופי לכתבים תורניים. מטרת פרויקט פרשני היא יצירת פירוש שיתופי על כל הכתבים התורניים, החל מהמשנה ועד ספרי השו"ת האחרונים הנכם מוזמנים להשתתף בעריכת הפירוש באמצעות דף העריכה או יצירת פירושים לערכים חדשים. יש לך שאלה על הפירוש? ניתן להשתמש בדף השיחה ובהוספת תבנית שאלה בראש הדף. מעוניין בהסבר למקור שלא קיים עדיין בפרשני? צור אותו כעת וכתוב את שאלתך בדף השיחה.

שבת כד א

חברותא[עריכה]

תניא כוותיה דרב חסדא שהטעם שאין מדליקין בשמן שריפה הוא משום שאין שורפין קדשים ביום טוב.
דתניא בברייתא: כל אלו השמנים שאמרו חכמים שאין מדליקין בהן בשבת, מדליקין בהן ביום טוב. חוץ משמן שריפה, והטעם: לפי שאין שורפין קדשים ביום טוב.
שנינו לעיל שקבעו את ימי חנוכה בהלל והודאה בתפילה.
איבעיא להו: מהו להזכיר את ענין של חנוכה בברכת המזון?
וצדדי הספק:
כיון דימים אלו מדרבנן הוא דנהיגי, להכי לא מדכרינן, לא חייבוהו להזכיר.
או דילמא, משום פירסומי ניסא - מדכרינן.
אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: אינו מחויב להזכיר. ואם בא ורוצה להזכיר - מזכיר ענין היום בהודאה, בברכת הארץ  48 .

 48.  מבואר בגמ' שהזכרת חנוכה בברכת המזון היא רשות. ובהגהות מימוניות (ברכות, ב) הביא את דעת הראבי"ה, שכיון שנהגו העולם להזכיר חנוכה בברכת המזון נעשה הדבר כחובה גמורה, ואם שכח צריך לחזור ולברך. ובעמק ברכה הקשה על דברי הראבי"ה, שרק לגבי תפילה שהיא במקום קרבן ובאה בנדבה שייך לומר בה שאף שהיא רשות קיבלו אותה כחובה, כמו שחייבים להביא קרבן נדבה, אבל לגבי הזכרת חנוכה וראש חודש לא שייך בזה קבלת חובה. ועוד הקשה העמק ברכה, שאחרי שכבר בירך ברכת המזון, אם חוזר ומברך בשנית בגלל שלא הזכיר, הרי זה ברכה לבטלה, כי לא שייך נדבה בברכת המזון, ורק בתפילה שבאה בנדבה שייך לחייב אותו לחזור על התפילה בשנית.
רב הונא בר יהודה איקלע, נזדמן, לבי רבא. סבר, לאדכורי לחנוכה בברכת המזון; בברכת בונה ירושלים.
אמר להו רב ששת: מזכיר בברכת המזון כמו בתפילה: מה תפילה מזכיר ענין היום בהודאה  49  (אחרי מודים), אף כשמזכיר בברכת המזון מזכיר בהודאה, בנודה לך.

 49.  כתב השער הציון (תרפב, ב) שאם טעה ובמקום לומר על הניסים בהודאה, אמר בעבודה - כלומר לאחר רצה, אם השלים תפילתו בדיעבד אינו צריך לחזור ואין כאן הפסק. ומשמע בדבריו שאם טעה ואמר על הניסים בעבודה, ולא השלים עדיין תפילתו, צריך לחזור שנית ולומר על הניסים במקומו כדין. וראה בשערי תשובה שהביא בשם הרדב"ז שיכול לומר לומר על הניסים או יעלה ויבוא בין ברכה לברכה, ואין בזה הפסק.
איבעיא להו: מהו להזכיר ראש חודש בברכת המזון?
וצדדי הספק:
אם תמצי לומר שבחנוכה הטעם הוא משום שימים אלו הם תקנה מדרבנן ולכן לא צריך להזכיר ענינו של יום. אבל ראש חודש שהוא דאורייתא צריך להזכירו בברכת המזון.
או דילמא: כיון דראש חודש לא אסור בעשיית מלאכה להכי לא מזכרינן.
פליגי בה אמוראי:
רב אמר: מזכיר.
רבי חנינא אמר: אינו מזכיר.
אמר רב זריקא: נקוט מילי דרב, דאמר מזכיר, בידך.
מאי טעמא? משום דקאי רבי אושעיא כו ותיה.
דתני רבי אושעיא: ימים שיש בהן קרבן מוסף, כגון: ראש חודש, וחולו של מועד, הרי כשמתפלל ערבית, ושחרית, ומנחה - מתפלל שמונה עשרה, ואומר מעין המאורע, דהיינו "יעלה ויבוא", בברכת עבודה. שמבקש כי ישיב הקב"ה את עבודת הקרבנות למקומה ויקריבו קרבנות היום. ואם לא אמר, שלא הזכיר מעין המאורע - מחזירין אותו.
וכמו כן, בראש חודש ובחול המועד - אין בהן קדושה, קידוש על הכוס, ויש בהן הזכרה בברכת המזון.
אבל, ימים שאין בהן קרבן מוסף, כגון: ימי שני וחמישי, ותעניות, ומעמדות - אם לא הזכיר מענינו של יום, אין מחזירין אותו.
שמואל ודוד תקנו שיהיו נציגים מכל ישראל עומדים בעזרה בשעת הקרבת קרבנות הצבור. והיו מחולקים לכ"ד מעמדות (כמנין משמרות הכהונה). ואנשי המעמד היו מתענין בשני ובשלישי וברביעי ובחמישי. (תענית כו א. רמב"ם כלי מקדש פ"ו)
והוינן בדברי רבי אושעיא: ימי שני וחמישי
- מאי עבידתייהו לחלקם משאר ימות השנה?
ומבארינן: אלא הכי קאמרינן: ימי שני וחמישי של תעניות, וכן של אנשי מעמדות - בתפילת ערבית, ושחרית ומנחה, מתפלל שמונה עשרה. ואומר מעין המאורע היינו תפלת "עננו" בשומע תפילה.
ואם לא אמר - אין מחזירין אותו.
ואין בהם אזכרה בברכת המזון. כשסועד ערבית קודם התענית, וכל שכן לאחריה.
איבעיא להו: מהו להזכיר ענינו של חנוכה (היינו "על הניסים") בתפילת מוספין של שבת וראש חודש שבימי החנוכה?
וצדדי הספק הם:
כיון דלית ביה קרבן מוסף בדידיה, מדין חנוכה, להכי לא מדכרינן.
או דילמא: שבת או ראש חודש - יום הוא שחייב בארבע תפילות, וכיון שבימים אלו מחויב בתפילת מוסף, לא גריעא משאר תפילות (אף שחובתה מצד השבת והראש חודש) ומזכיר בה ענין היום בברכת ההודאה.
פליגי בה אמוראי:
רב הונא ורב יהודה דאמרי תרויהו: אינו מזכיר של חנוכה במוספין של שבת וראש חודש.
רב נחמן ורבי יוחנן דאמרי תרוייהו: מזכיר בהם.
אמר אביי לרב יוסף: הא מילתא דאמרו רב הונא ורב יהודה שאינו מזכיר - דרב הוא.
דאמר רב גידל אמר רב: ראש חודש שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בשבת, אינו צריך להזכיר בברכות ההפטרה מענינו של ראש חודש.
וטעמו: משום שאילמלא יום שבת, אין קורין בנביא בראש חודש.
וכשם שבהפטרה אזלינן אחר היום ה"מחייב" של הקריאה, הוא הדין לגבי הזכרת חנוכה במוספי שבת וראש חודש. שהואיל ואין חיוב המוסף מחמת החנוכה אינו מזכיר בהם של חנוכה.
ודחינן: מי דמי? ! התם, בהפטרה, נביא בדראש חודש - ליכא כלל. וכיון שאין בו בראש חודש קריאת הפטרה הרי גם כשאירע ראש חודש בשבת אין מזכירים אותו בברכת ההפטרה. וזו היא סברתו של רב גידל שאינו מזכיר בברכת הפטרה בשבת את ענין ראש חודש.
אבל הכא בחנוכה, הרי איתיה להזכרת היום בתפילת ערבית ושחרית ומנחה. ולכך יום שמחויב בארבע תפילות, כגון שבת או ראש חודש, מזכיר אף במוסף ענינו של יום.
אלא, להא דמיא מילתא דרב הונא ורב יהודה.
דאמר רב אחדבוי אמר רב מתנה אמר רב: יום טוב שחל להיות בשבת - המפטיר בנביא בתפילת מנחה בשבת (ובימיהם היו רגילים לקרא בשבת במנחה עשרה פסוקים מנביא) - אינו צריך להזכיר בברכת הפטרה ענינו של יום טוב.
והטעם: משום שאילמלא שבת, אין קורין בנביא בתפילת מנחה ביום טוב. ואף שבשחרית קורין בנביא, מכל מקום הואיל ודין הקריאה של מנחה היא מחמת השבת ולא מחמת היום טוב, לכן אין מזכיר בברכותיה את היום טוב.
וכמו כן לגבי הזכרת ענין חנוכה בתפילת מוסף של ימי חנוכה. כיון שחובת התפילה אינה מחמת החנוכה לא מזכיר בה ענינו של חנוכה.

דרשני המקוצר[עריכה]